ינואר 2007
ארכיון חודשי
   
שלישי 30 ינו'2007
20:18
אבל לפעמים חתולים יכולים לשעשע לא פחות.
כאן נמחקה תמונה
אתמול הייתי בן 22. כלומר - היום אני בן 22 ויום. וקרוב עוד יותר אל עבר הסוף הבלתי נמנע שהוא… סתם. אני לא מלנכולי. אני פשוט מודע לכך שבסופו של דבר החיים של כולנו הם טמפורליים, אך דיה לצרה בשעתה ואני חייב למצוא אמתלות כדי להכניס לכאן ביטויים מהפסיכומטרי בתור דרך דינמית נוספת לזכור אותם. אבל זה מספיק לעת עתה.
ביום שישי יצאתי עם מספר חברים (בניצוחו של אלון) למסעדת פסטה-מיה ברמת החייל בתל-אביב. היה טעים, אבל התפריט שם הוא פשוט מבחן קשה בכמה רמות מהפסיכומטרי. קודם כל מופיע המחיר של הפסטות - ואז הלקוח המבולבל לא מבין מה זה 9+, 13+, 11+ וכו‘. יכול להיות שהאוכל כל כך זול?
אבל אז צריך ללכת לתפריט הרטבים, למצוא את הרוטב המתאים, ולחבר אותו לפסטה המתאימה (ולא כל השילובים אפשריים לפי מה שאחד החברים אמר. נו שוין, לפחות היה טעים).
שבוע העבודה האחרון מתגלה כאחת הדרכים הקלות אך המשעממות להרוויח כסף. אין סיבה אמיתית שבגללה אני מגיע לעבודה בשבוע האחרון (רק לארבע שעות כל יום), מלבד זה שככל הנראה מנסים לשמור עלינו במקום העבודה בלי שנמצא ג‘וב אחר עד שהמוקד יתחיל לעבוד בצורה מבצעית. בינתיים נותנים לנו משימות של מחלקת הטלמרקטינג (תחום שאני לא טוב בו ולא אוהב אותו במיוחד), ואנחנו מסיימים יחסית מהר את חצי יום העבודה שלנו והולכים הביתה. האמת - לא הייתי חושב למצוא עבודה אחרת גם ככה. מקום העבודה הזה הוא יותר מדי טוב מכדי שאני אוותר עליו.
גם הפסיכומטרי הפך להיות יותר כיף מאשר מטרד אחרי העבודה. כנראה שככל שלומדים להכיר את האנשים בקורס זה הופך להיות יותר כיף להגיע לשם, אפילו שהזמן שאפשר לדבר בו במשך 5:15 שעות הפסיכומטרי הוא לא ארוך במיוחד.
כל עוד העניינים ממשיכים ככה, אולי באמת יש סיבה לאופטימיות.
המשך שבוע מצויין לכולכם ולכולכן,
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 12 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
עבודה,
לימודים    
שישי 26 ינו'2007
12:22
כבר שבוע שאני עובד לצד הפסיכומטרי. אני לא יכול להגיד שאני לא מרוצה (גם מהעבודה וגם מהפסיכומטרי. כן, אני מוזר), אבל זה מעייף.
סיימנו (אני ושלושה עובדים נוספים, ביניהם טל - ידידה שלי) אתמול את ההכשרה בחברה החדשה שנעבוד בה. אם זה ממש מעניין מישהו, אז זאת החברה. אנחנו נהיה מוקדני החרום שלה. בסך הכל היתה הכשרה מעניינת, העבודה נראית מאתגרת, האנשים טובים ומקום העבודה נוח ביותר.
אחרי שאני אתרגל לקום כל יום ב-6 בבוקר, לעבוד עד אחה“צ, לחזור וללמוד בבית/בקורס (תלוי ביום), וליפול הרוג מעייפות על המיטה בלי שהספקתי לעשות משהו מהדברים שאהבתי לעשות לפני התקופה הזאת, אני כנראה גם אתחיל להנות מכל הרוטינה הזאת. אבל אלה החיים האמיתיים, צריך להתרגל.
אתמול גם היה המפגש הרביעי בקורס הפסיכומטרי שלי (הולך טוב, תודה). ישר אחריו, ב-21:15, נסעתי לראשל“צ לטלטל וראינו סרט, וחזרתי ב-1 הביתה כשבכל הדרך חזרה אני מחזיק את העיניים שלי פקוחות בכוח כדי לא להירדם. אפילו הפעלתי את המזגן על מעט קירור (והיה לילה קר) כדי לא להירדם. באופן מפתיע, זה הצליח (אחרת לא הייתי כותב כאן את הפוסט הזה).
טוב, חזרה ללימודים!
שבת שלום,
יובל
בינתיים? תגובה עלובה אחת
מאת יובל, תחת הנושאים
עבודה,
מוזיקה,
הצחיק אותי,
לימודים    
ראשון 21 ינו'2007
0:15
אל תשאירו אותם לבד עם פחית צבע, כמו שאומר רוני יניב. אחת התמונות היותר מצחיקות שראיתי בזמן האחרון.

סביב ההופעה של בוב דילן אנחנו כבר מתחילים לתכנן את שאר הסיבוב הבריטי שנעשה בשבוע עד שבוע וחצי שנהיה שם. כנראה שהשגנו לינה אצל אחות של חבר לכמה לילות בלונדון, מה שיחסוך לא מעט כסף ויאפשר לנו להגשים חלום בדמות ”מסע בעקבות הוויסקי“ או משהו כזה בסקוטלנד. מה לעשות ששנינו חובבי וויסקי (יותר מכל סוג אלכוהול אחר), ולהיות בבריטניה בלי לבקר בכמה ממקדשי הוויסקי של ההיילנדס זה פשוט פשע.
מחר אני מתחיל קורס, או יותר נכון הכשרה של שבוע במקום העבודה החדש שלי. אני לא מאוד נלהב מהעבודה עקב הלחץ של הפסיכומטרי, אבל החלטתי שיהיה נחמד לצבור הכנסה גם בתקופת הפסיכומטרי בלי לחתום אבטלה - שזה דבר שאני מתנגד לו עקרונית. אני לא אכנס לויכוחים עמוקים עם מי שמעדיף את האופציה הזאת, אני פשוט יודע שאני אישית לא רוצה להרוויח כסף בצורה כזאת. חוץ מזה, שעבודה - גם על אש קטנה - לתקופת הפסיכומטרי, תוכל לעזור לי להיכנס לעניינים טוב יותר לאחר הבחינה המיוחלת.
בפסיכומטרי עצמו הולך מצויין עד עכשיו (בסה“כ שני שיעורים ובוחן פתיחה אחד, אבל אפשר לשים לב למגמה כלשהי). בואו רק נקווה שיצר העצלנות שלי שפגע בי מאוד בתיכון וגרם לי להוציא בגרות בינונית ביותר לא יפגע בי גם הפעם.
שבוע מצויין שיהיה לכם,
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 10 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
אקטואליה    
רביעי 17 ינו'2007
22:36
ימים עמוסים עוברים עלינו, וצריך לעשות סדר.
נתחיל מהרמטכ“ל הפורש דן חלוץ, שנראה שהפך ביממה האחרונה מאויב העם מספר 1 (או 2 אם אתם שמאלנים, או 3 אם אתם ימנים) לסמל למופת, ליושר ולהגינות ציבורית.
רא“ל דן חלוץ אכן נהג כמתבקש מאז סיום המלחמה - ערך תחקירים נוקבים, הקים ועדות חקירה שידע מראש שעלולות למצוא אותו אשם, והכין את תוכנית שיקום צה“ל על-מנת שבמלחמה הבאה נהיה ערוכים בצורה הטובה ביותר.
אבל גם האמת צריכה להיאמר - לדן חלוץ חלק גדול בכישלון המלחמה. הקונספציה שהוא נשען עליה, לפיה חיל אוויר לבדו יכול להכריע את המלחמה, הביאה למצב שבו במשך שבוע מפתיחת המלחמה צה“ל לא התקדם מילימטר במטרותיו (מלבד חיסול משגרי הרקטות לטווח ארוך של חיזבאללה). גם לאחר מכן, עקב חוסר במטרות ברורות, ההתקדמות היתה איטית. וגם כשכבר החלה ההתקדמות, זה לא היה אותו צבא יבשה שזה צריך להיות - יחידות מילואים שלא התאמנו על המתאר הלבנוני במשך שנים, יחידות סדירות שבילו את רוב השנים האחרונות במשימות שיטור בשטחים ולא באימונים ועוד.
דן חלוץ אכן נהג כקצין וג‘נטלמן, אבל ההתפטרות שלו היתה מתבקשת כי הוא נכשל.
——————————————–
שי דרומי, חוואי פשוט מדרום הארץ, הפך בימים האחרונים לשם שכמעט כל ישראלי מכיר. בדרום, כידוע לרובנו, שורר מערב פרוע של ממש. אין אכיפה משטרתית כנגד עבירות רכוש שמתרחשות שם מדי יום-ביומו, וחקלאים רבים נאלצים לסבול מכות קשות של גניבות - הן של ציוד חקלאי והן של ראשי בקר ובעל-חיים נוספים. שי דרומי הבין שרק הוא יכול להגן על ביתו ועל רכושו, ולכן ישן בדיר שבחוותו. פורץ פלשתיני מדרום הר-חברון (לעובדת היותו פלשתיני אין כמובן שום קשר לדעתי על הנושא, למי שמכיר את דעותיי לעומק) נכנס לחווה, הרעיל את כלבו של דרומי, פרץ את שער המנעול, וקיבל ירייה ברגל. לרוע מזלם (של הפורץ ושל שי), הכדור פגע בעורק הפמורלי ברגלו של הפורץ. מדובר בעורק ראשי, שפגיעה בו מחייבת עצירה מהירה מאוד של שטף הדם. כמובן ששי דרומי לא ידע איך לעצור את הדם, וסביר להניח שבכל מקרה לא היה נלהב להגיש טיפול רפואי לפורץ - מסיבות ברורות. הפורץ מת מפצעיו.

ומה עשתה המשטרה בנידון? החליטה לעצור את שי דרומי, ולהגיש נגדו - לא פחות - כתב אישום על רצח (!), בטענה שלאיש אסור לקחת את החוק לידיים. נכון משטרת ישראל, לאיש אסור לקחת את החוק לידיים היכן שיש חוק ויש מי שאוכף אותו. בנגב אין חוק, אין משטרה ואין מי שישמור לדרומי ולחבריו על הציוד שלהם. פשוט מדהים איך המשטרה מצליחה להתעלות על עצמה בכל פעם מחדש בשיאי הטימטום וחוסר המחשבה שהיא מפגינה. טוב יעשו קברניטיה אם יחליטו לשחרר לאלתר את שי דרומי, ויתחילו לבחון את עצמם ואת מידת הגנתם על החוק בנגב.
——————————————–
לפני כחודש כתבתי לגבי הופעה של בוב דילן ב-15 באפריל בוומבלי ארינה בלונדון. אני שמח להודיע שהיום רכשתי את הכרטיסים, וביחד עם אייל - חבר מהצבא שעדיין לא השתחרר, אבל ישתחרר במרץ - אני אכן סוף סוף אגשים את החלום ואפגש עם האלוהים המוזיקלי שלי.

בוקר טוב, צהריים טובים, לילה טוב
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 3 תגובות. רוצה להגיב?
   
שני 15 ינו'2007
23:00
ראשית כל אני מרגיש צורך להתוודות לפני שאני כותב כזה פוסט, אינני בן אדם צמחוני. אני אוכל בשר, אמנם אינני מרגיש שלם עם כך מצפונית אבל נכון לעכשיו זה מה שאני עושה, אולי אצליח להשתנות בעתיד.
על אף שאינני אקטיביסט טבעוני לא יכולתי להשאר אדיש נוכח שלט פרסומת למסעדת בשרים מפורסמת בו נתקלתי בדרך לעבודה. השלט הציג בתמונה נתח בשר בצורה בוטה למדי ודוחה לטעמי, אבל עד עכשיו זה דבר שאנו רגילים אליו וקשה שלייחס לו משמעות מיוחדת. החלחלה שעברה בגופי היתה נוכח הכיתוב בראש שלט הפרסומת:
”גם הפרה מהשוקולד תגיע בסוף“
אני אמנם עשוי להתפס על ידי חלק ממכם כדמגוג אבל מבחינתי אין הבדל גדול בין שלט כזה לבין שלט פרסומת היפותטי בימי גרמניה הנאצית בו יהיה כתוב: ”גם לאלברט איינשטיין נגיע בסוף…“
אני חובב גדול של הומור שחור, אני לא נרתע מבדיחות שעוסקות בנושאים רגישים, אבל הפעם זה פשוט לא הצחיק אותי אלא החריד אותי. וחוץ מזה שיש הבדל גדול בין בדיחות שמספרים בחבר‘ה לבין שלט חוצות שתלוי במקום ציבורי, השלט הזה פשוט מעודד את האכזריות בה אנחנו נוהגים מדי יום במאות אלפי חיות חסרות ישע.
והפרסומת הזאת רק מצטרפת לפרסומות רבות אחרות בהן תאוות הבשרים גובלת בפורנוגרפיה אלימה. אינני מרגיש שלם לכתוב פוסטים היוצאים נגד תעשיית הבשר, אני מודע לכך שכל עוד שאני אוכל בשר אני גם שותף ישיר בפשע שלהם. אבל הפעם הרגשתי שהגבולות שנחצים בתחום לאחרונה הם מזעזעים.
לאיפה לעזאזל נעלמו המוסר והאנושיות במדינה הזאת ? האמת שאין לי ממש תשובה לכך, אבל אני בטוח שכשהם מביטים בשלט המחריד הזה, הם מבינים שמקומם הרחק מכאן…
נכון לעכשיו יש בדיוק 4 תגובות. רוצה להגיב?