יובלוג

(ותודה ללימור שהעבירה את השרשרת אליי. הבעיה היחידה היא שאני די חדש בעניין אז אין לי הרבה מכרים בלוגרים, ונראה לי שאלה שכן כבר השתתפו ב“משחק“, אבל ננסה להעביר את זה הלאה איכשהו).

1. תמיד הייתי תלמיד גרוע. אני חש צורך לציין את זה כי משום מה יש לי תדמית (אני מדבר על התדמית בזמן הצבא ועכשיו בזמן הקורס פסיכומטרי) של מישהו שבטח היה חנון-חרשן-למדן במהלך התיכון, בגלל שבעיקרון יש לי ראש למתמטיקה, ואני מאוד אוהב לקרוא טקסטים אקטואליים/היסטוריים/פילוסופיים (שלושה נושאים שונים, הלוכסן לא בא לציין מילים נרדפות). אבל האמת היא שאף פעם לא השקעתי בלימודים, וגם כשהשקעתי זה תמיד היה מאוחר מדי - התחלתי ללמוד לבגרות במתמטיקה שבועיים לפני הבגרות עצמה (ועוד שבוע אחד לפני המתכונת), ואז זה כבר לא ממש הספיק כדי לשפר את ציון המגן. גם בקורס החובשים בצבא לא למדתי כמו שצריך, מה שגרם לכך שכמעט ירדתי קורס. שוב, התעשתתי במבחן הפנימי ולא הייתי צריך לרדת לקורס שאחרי, אבל יכול להיות שהיה עדיף להשקיע מהתחלה.

2. אני ”שקרן לבן“ כרוני. כלומר, אני לא באמת שקרן. זה לא שאתם לא יכולים לסמוך עליי שאני אומר את האמת כשאני מספר לכם איזשהו סיפור או עונה על שאלה רגילה שלכם, ואני לא אשקר לאף אחד לגבי שאלה מהותית (ואם הייתי כזה אז הייתי צריך להיות ממש טיפש כדי לכתוב את זה פה). אבל כבר מצאתי את עצמי ממציא סיפור שלם במקום, כולל העלאת אנקדוטות משעשעות מאותו מקרה שלא קרה, לחברה של חבר שלי ששאלה איפה הוא (הוא בדיוק היה עם המאהבת. סתם, הוא הכין לה הפתעה ליום ההולדת), כותב כמעט ספר שלם למפקד שלי בצבא שרצה לדעת מה עשיתי בשלושה ימים שבהם הוא שלח אותי למוצב שאליו עברנו (במעבר בין שתי גיזרות בצבא) על-מנת ”להכין את השטח“ (שזה אומר בסך הכל לעשות הרבה כלום, אבל מצאתי איך למלא את זה בתוכן), ועוד מקרים רבים אחרים. גיליתי שיש לי דמיון ממש מפותח בתחום. אף פעם לא חשבתי שזה שווה התייחסות, עד שגיליתי במהלך שיחות בנושא עם חברים שלא לכולם זה בא כל כך בקלות.

3. אני לא יודע עד כמה זה משהו שלא ידעתם עליי, אבל חוץ מפעם אחת בכתה י“ב, אף פעם לא הצלחתי לשמור על מערכת יחסים יותר מחודשיים-שלושה. בחלק מהמקרים אני הרגשתי שזה לא הולך, בחלק מהמקרים ”הצד השני“ הרגישה את זה, אבל זאת האמת (הכואבת, כנראה).

4. (לימור, הקטע הבא הוא לא העתקה ממך. במקרה זה נכון גם לגבייך ) - יש לי זיכרון כמעט פנומנלי לדברים קטנים, סיפורים משעשעים, מילים שלמדתי וכו‘. רק כמעט פנומנלי, כי לעומת זאת ימי הולדת אני עלול לשכוח לעיתים די קרובות (למרות שאת הרוב אני זוכר, גם של אנשים לא ממש חשובים בחיים שלי. הבעיה היא כשאני שוכח ימי הולדת של אנשים חשובים).

5. בכיתה א‘ הייתי מחוסר הכרה 3 ימים, פצוע במצב אנוש והחיים שלי ניצלו בנס. זה הזמן של כולם להגיד ”שיט“. ועכשיו אני אסביר - למי שמכיר, במושבה מטולה שעל גבול הצפון יש מרכז ספורט שנקרא ”מרכז קנדה“. באותה תקופה גרנו לא רחוק משם, ונהגנו לנסוע לשם לעיתים קרובות. באחת הפעמים אבא שלי שיחק סקווש עם חבר שלו, ואני, ילד קטן - עוד לא בן 7 - צפיתי בו מהיציע העליון, בגובה של 6 מטרים עם חלונות שקופים ענקיים של 3 מטר על 3 מטר. אחד מהם היה חסר, מסיבה כלשהי אני שהייתי ילד קצת מעופף (תרתי משמע) לא שמתי לב לזה, הסתובבתי ו… אבא שלי איכשהו ראה אותי נופל, ניסה לתפוס אותי, כמובן שלא הצליח בהתרעה כזאת, אבל הוא הסיט אותי ולכן נפלתי על הצד של הראש ולא ישר עליו, מה שבדיעבד הציל לי את החיים. הובהלתי במסוק לבית-החולים זיו בצפת ומשם לרמב“ם, ומי שהציל את החיים שלי היה ד“ר גבי כנען - שמספר שנים לאחר מכן העלילו עליו כי הוא מעל בכספים של בית-החולים בצפת. הוא התאבד באמצע החקירה, ושנה לאחר מותו התברר כי לא היו דברים מעולם והיה מדובר בניסיון של רופאים בבית-החולים להיפטר ממנו עקב ניסיונות שלו לעשות סדר במקום. ככה נופלים גיבורים, מסתבר.

והבאים בתור, כי אין מצב שאני מוצא חמישה -
איתי נתנאל
n0nick
טלטל
ואם אני אחשוב על עוד מישהו הוא יופיע בשעות הקרובות.

המשך שבוע מצויין,
יובל