מרץ 2007
ארכיון חודשי
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי,
עבודה,
מוזיקה,
לימודים
שלישי 27 מרץ2007
23:27
זה לא רק מה שהתחלתי לפני כשעה, זה גם אחד האלבומים הטובים בתולדות הרוק הישראלית, של להקת בנזין (בראשות יהודה פוליקר כמובן).
היה משהו מוזר בלבוא למשמרת הלילה הזו. עד עכשיו התרגלתי לעבוד מהבוקר עד אחה“צ, פעם אחת מהצהריים עד הערב ועוד פעם בשבת (האחרונה, עם טלטל). זה נתן לי את האשליה שאני כבר חלק מהעולם הגדול, בא בבוקר לשתות קפה באחד מבתי-הקפה למטה עם כל עורכי הדין ואנשי העסקים מהבניינים באזור, עם חלק מהם כבר הספקתי להתיידד ולהמשיך שיחות קודמות בכל יום מחדש. ועכשיו אני צריך להיזכר שאני בסך הכל עובד בעבודה של צעירים במשמרות, אפילו שהיא אחת העבודות היותר טובות שיש מבחינת כל התנאים.
הלכתי לקנות לעצמי סלט בתור ארוחת ערב/לילה בארומה שברחוב המסגר, ומשם חתכתי דרך כל אזור המוסכים עד לאזור בנייני המשרדים בו אני עובד. בספר ”חוכמת הבייגלה“ (שאני לא חושב שהוא כזה ספר גדול. סתם ספר שנחמד לקרוא, בעיקר בשעות מתות בצבא) אילן הייטנר מכנה את תל-אביב ”הלונה פארק הגדול בעולם“ או משהו כזה, לא סגור על הציטוט, ושאפשר לראות ברחובות שלה את הכל. אני די התעלמתי מהמשפט הזה, בשל העובדה שאני לא מתל-אביב, ובנוסף לכך שומו שמיים - לא אוהב את תל-אביב. בכלל. מעדיף את ירושלים, מעדיף את חיפה,מעדיף את ראשון, מעדיף אפילו את מודיעין השקטה והמשעממת שלי. אבל יש משהו במשפט הזה שהייטנר כתב. עברתי בדרך הקצרה ליד בתי-קפה פשוטים עם אנשים מהמעמד הבינוני, אחרי זה עברתי ליד הומלס שסידר לעצמו מעין ”חדר“ ברחוב המלוכלך, עם מדף קטן ואפילו שתי תמונות, אחרי זה עברתי ליד בית-קפה מעט יותר יוקרתי עם אנשים שנראו מעט יותר יקרים, אחרי זה עברתי ליד מישהו שנראה כמו נרקומן ששאל אותי משהו לא ברור, ואז התברר לי שהוא מדבר יותר לעצמו מאשר אליי, עברו לידי שתי זונות מעט זקנות (אני מרשה לעצמי להניח שהן זונות, למרות שאף אחת מהן לא הציעה לי את שירותיה), ולבסוף - עוד בית קפה ושני זוגות בורגניים למראה שיצאו ממנו ודיברו על הנסיעה הקרובה לחו“ל. מדהים איך שבערב תל-אביב נראית שונה מאשר בבוקר. פחות לחוצה, אף אחד לא ממהר. מי שחי חיי רווחה יושב בבית-הקפה, או שיוצא לעשן סיגריה, ומי שחי (במילים יפות) בזבל גם משלים עם מצבו העגום, וכולם חיים זה לצד זה בהרמוניה (או שאני צריך לבוא לאזור המועדונים של המסגר בשישי בלילה ולהתעורר מאשליית ההרמוניה שלי כנראה).
שמתי לעצמי 88 ברדיו כאן לידי, כדי להעביר את המשמרת עם מוזיקה נעימה באוזן (עכשיו יש קינג קרימזון). יהיו לי גם 3 שעות ועשרים דקות בדיוק שבהן אני אעשה עוד סימולציה לקראת הפסיכומטרי (יום ראשון הקרוב. לא להאמין שהיום היה לנו מפגש אחרון בקורס), ויש את בלייזר של החודש הבא כבר (אפריל) שמשום מה כבר היום בדוכני העיתונים, אז המאמרים של עופר שלח וניק קיפניס גם אמורים לעזור לי לעבור את השעות האלה.
עד כאן,
יובל
נ.ב.
טיפשי, אבל משעשע -
�
נכון לעכשיו יש בדיוק 6 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
עבודה,
אקטואליה
רביעי 21 מרץ2007
23:58
במשך שמונה שעות לא עשיתי יותר מדי, חוץ מכמה משימות קטנות שהוטלו עלינו. בעיקר העברנו את השעות (אני ואייל - כלומר לייבו - חבר מתקופת הצבא שעכשיו עובד איתי) בצחוקים ובטלפונים לחברים מהצוות בצבא. חוץ מלשמור על ערנות בשביל הלקוחות הבודדים שכרגע מותקנת אצלם המערכת החדשה שלנו למניעת תאונות, לא היה יותר מדי מה לעשות. בסוף המשמרת, ב-23:00, הגיע דניאל שהחליף אותנו למשמרת הלילה (ואנו נחליף אותו ב-7 בבוקר, מה שאומר שאני גם צריך לקום ב-5 כדי להגיע בזמן לאוטובוס), ושאל אותי למה אני לא מעדכן את הבלוג שהוא גילה דרך ההיסטוריה של הדפדפן בעבודה. ככה עשינו 200 ש“ח.
ולמה אני כותב את זה? כי היום במשך שמונה וחצי שעות המדינה חוותה שביתה כללית. קצרצרה, לא רצינית, אבל רבים הספיקו להרגיש אותה. האוהדים האנגלים פחדו שהם לא יגיעו למשחק של נבחרת ישראל במוצ“ש, מה שמאוד הלחיץ את יו“ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון ואת שאר פרנסי הענף, אוניות לא יכלו להיכנס לנמלי אשדוד וחיפה, ברשויות המקומיות לא ניתנו שירותים לקהל, ומעל הכל - י‘ מהעבודה לא היה יכול לחזור ברכבת לנתניה ונסע באוטובוס למרות שיש לו חופשי-חודשי.
אני, ואני מניח שגם אלה מכם שעובדים, רגישים לכל שקל שאתם צריכים לקבל. גיליתי בתלוש המשכורת האחרון שלי שחסרים לי כמה עשרות שקלים בחלק של הנסיעות, דיווחתי על העניין לבוס שלי והוא הבטיח שהעניין יטופל. כי ברור שכסף שמישהו עבד בשבילו הוא קודש. אי אפשר למנוע ממישהו את קבלת השכר המגיע לו.
אז איך ייתכן שבמשך חודשים שלמים עובדי רשויות לא מקבלים שכר (ואני לא נכנס כאן למניפולציות של ”לא יוכלו לערוך את הסדר כהלכתו“, כי זה באמת שטויות לעומת חודשים של התקיימות על נדבות וטוב לב של בעל המכולת השכונתית), ובסוף התשובה שיש למשרד הפנים לתת ליו“ר ההסתדרות היא ”לא מדובר באלפי עובדים אלא רק בכמה מאות עובדים“? גם אם היה מדובר בעובד אחד, להסתדרות היתה כל זכות להשבית של המדינה עד היסוד עד שאותו עובד יקבל את המשכורת שלו. לא מדובר באנשים שנשארו בביתם וחיכו לדמי האבטלה, מדובר באנשים שהמשיכו לבוא לעבודה מדי יום, לשרת את הציבור ובתמורה לא קיבלו כלום. ולמרות שאני אוהד כדורגל, ולמרות שגם אני מחכה לפסטיבל אנגליה בסוף השבוע, באיזשהו מקום קיוויתי שבמקרה והשביתה תימשך אז גם האוהדים האנגליים לא יוכלו להיכנס לארץ - רק כדי להעצים את המשבר ולהביא לסיום יותר מהיר שלו.
אבל לשמחתי, המשבר (כנראה) הסתיים הערב וההסתדרות הגיעה להסכם עם הממשלה. נקווה שההסכם הזה יחזיק מספיק זמן ולא נגיע שוב למצב שעובדים לא מקבלים את משכורתם. נקווה גם שהחוק החדש לפיו ראש רשות מקומית שעובדיו לא קיבלו שכר במשך יותר מחודשיים יודח מיידית מתפקידו יעבור במהרה בכנסת. יכול שרק אז ראשי רשויות מסויימים יתחילו לדאוג גם לעובדים ”הקטנים“ שלהם ולא רק לעצמם.
המשך סוף שבוע נעים,
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 3 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי
חמישי 15 מרץ2007
14:01
כמה פאתטיות, חוסר רגישות, טמטום והצדקת סטיגמות יכול מקום אחד לייצר בעזרת כמה כתבי נוער רדודים. וואלה! זון נאבקת בארגון המורים, זועקת כותרת המדור המיוחד המוקדש למאבק. כותרות משנה עלובות בסגנון ”בתכלס, ברור לנו שלבטל טיול שנתי ומרתונים לבגרות לא עוזר לאף אחד ולא מועיל לאף מאבק“ מקבלות פתחון פה, והביטוי ”הטיולים השנתיים והמרתונים לבגרויות“ שעלולים להתבטל במסגרת השביתה חוזר פעם אחרי פעם, כדי לשכנע מישהו שלא מפריע לתלמידים המפונקים שלנו רק שנוגעים להם בטיול השנתי שלהם (והייתי השנה ב-9 טיולים שנתיים עם תיכונים, לא כולל חטיבות ובתי-ספר יסודיים, וכולנו יודעים מה קורה בטיולים האלה. חינוכי זה בטח לא), אלא גם המרתונים לבגרויות - שמשום מה אליהן ניגשים בערך חצי מכמות התלמידים שיוצאת לטיול שנתי.
תלמידים יקרים ובכיינים, המורים שלכם מקבלים שכר נמוך יותר מאותו מאבטח שיושב בכניסה לבית-הספר ומפלרטט עם התלמידות/מעשן סיגריה עם התלמידים/סתם יושב רגל על רגל. בניגוד אליו, הם צריכים לעמוד במשך שעות מול חבורת כפויי טובה שרק מפריעים להם להעביר את השיעור, וצריכים לעצור בערך פעמיים בדקה את ההסבר שלהם כדי לבקש מהתלמיד שמאחורה להיות בשקט. נכון, לא כל המורים הם ברמה גבוהה במיוחד. נכון, יש גם כאלה מעצבנים. אבל העבודה שלהם היא קשה וסיזיפית, וחבל שאתם מנסים לשחק אותה מהפכנים/בעלי מודעות חברתית (?) ונאבקים במאבק הצודק כל כך של ארגון המורים. תנו לי לנחש שאף אחד מאלה שכתבו את המאמרים האוויליים האלה לא סבל אף פעם ממחסור בביתו.
ועצוב לראות שרק ביטול הטיול השנתי מעיר את תלמידי ישראל מתרדמתם, וגם אז הם לא מגיעים למסקנה הנכונה. מספיק לראות את הטיעונים העלובים שלהם כדי להבין את המצב העגום בו נמצא הנוער בישראל. ואלה עוד אמורים להיות חבר‘ה איכותיים, אלה שיודעים לכתוב ולהתבטא, דבר די נדיר אצל התיכוניסטים של ימינו. אולי, עם קצת מאמץ להפעיל את הראש ולהסתכל מעבר להרי אילת שמתרחקים מהם עקב השביתה (ואגב גם הם לא מהווים את החלק ממנו נהנים התלמידים בטיולים - הרי שם אי אפשר להשתכר בלילות, בשביל זה מחכים למלון או לבית-ספר שדה במקרה הגרוע), הם יבינו שאם המורים היו מקבלים קצת יותר כסף אז היו יותר שעות לימוד קבועות, ואף אחד לא היה צריך את המרתון המיותר הזה בפסח, שעכשיו הם כאילו בוכים עליו כדי להצדיק את הבכי שלהם על הטיולים השנתיים.
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 3 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי,
הצחיק אותי
רביעי 14 מרץ2007
23:01
כדי לפצות על זה שאין לי יותר מדי דברים לכתוב, עקב חוסר החיים הכרוני בו אני לוקה לאחרונה.
תא שירותים ציבורי ביוסטון, טקסס. באדיבות לימור.
הייתם מנסים לפלח כדורי גולף אחרי שהייתם רואים שלט כזה?
וללא ספק, סביבת העבודה המושלמת למי שלא נהנה מיותר מדי הפסקות.
ועכשיו לשאלה המתבקשת -
האם אני ממש מתדרדר ברמה?
או שאולי גם ככה לא היתה כאן רמה גבוהה אף פעם?
האמת - לא יודע. פשוט אני לא מוצא משהו מספק מעניין לכתוב עליי מחיי הפרטיים (ואם הוא כן מעניין, אז הוא יותר מדי אישי). ולגבי דעותיי הפוליטיות - אני כותב אותן כאן יותר מדי בזמן האחרון. כשכתבתי משהו בנושא אקטואליה בלי דעות פוליטיות, על ירון זליכה, התגובות (לא בבלוג, אלא יותר מחברים) היו יותר בסגנון ”מה נסגר איתך? מי זה הזליכה הזה?“.
אז קצת אתנחתא קומית לא תזיק כאן.
לגבי הפסיכומטרי - הולך לא רע בכלל. בלי לפרט מספרים וציונים, כמובן. על זה יהיה אפשר לדבר בסוף, וגם זה לא בטוח. ב-1 באפריל, עוד שבועיים וחצי, זה נגמר. לפחות בשבוע הבא אני מתחיל לעבוד בעיקר לילות ככה שיהיה לי קצת יותר זמן פנוי במשך היום. אולי אפילו תבוא לי מוזה לכתיבה, מי יודע.
לילה טוב/בוקר טוב,
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 5 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי
שישי 9 מרץ2007
1:52
ובעוד ארבעים שנה, כשב“וואלה!“ יעשו פרוייקט 80 שנה למלחמת ששת-הימים, כמו פרוייקט ה-40 שנה למלחמה שהם עורכים בימים אלה, נוכל להתחיל לתהות באמת על הכיבוש שהיה כאן פעם ושהתחיל מהמלחמה המפוארת (באמת מפוארת, שום ציניות. במיוחד כשמסתכלים על המלחמה האחרונה) הזאת. ואני, ועוד עשרות אלפי אנשים בפנסיה, ועוד כמה אלפי קשישים, ועוד הרבה מאוד סתם אנשים מבוגרים נתחיל לתרץ לילדים ולנכדים מה עשינו שם, למה הסכמנו לשרת שם.
בפינתו של צבי יחזקאלי בערוץ 10 הופיעה היום אנקדוטה משעשעת במיוחד. לפחות לדעת רוב הציבור. אישה פלשתינית המציאה גרב סיליקון מיוחדת לעמידה במחסומים, עקב הכאב הרב שנגרם לרגליים בעמידה הממושכת בטרמינלים המפוארים שהצבא הישראלי מעמיד לרשות הפלשתיני הממוצע. ולמי שיצא להיות במעברים גדולים ומסודרים יחסית, כמו מעבר ארז לדוגמא - לא ככה נראה מחסום ממוצע. ממש לא.
אתם מבינים, אישה פלשתינית היתה צריכה להמציא מתקן מיוחד לרגל, שיעזור לה לעמוד בשמש/בגשם מדי יום בדרכה לעבודה, בדרכה מהכפר לעיר השכנה, בדרכה ללימודים באוניברסיטה ועוד ועוד. אותי זה לא משעשע. בכלל לא.
בתמונה - טרמינל חווארה 3. מבצעים מיוחדים בדיוטי-פרי
אז שוב, עוד כמה עשרות שנים נצטרך להסביר לבנים ולנכדים למה הסכמנו לשרת בשטחים ולכפות על עם אחר חיים שכאלה, ולמה ירינו לעצמנו ברגל עם המשך הסכסוך הזה. ולמה גם עכשיו כשאני כותב את השורות האלה אני יודע שכשיקראו לי למילואים אין סיכוי שאני אסרב ואני אפילו לא שוקל את זה, כי המדינה מעל הכל. אפילו כשהיא עושה דברים כאלה. מזכיר לי את שירו של אהוד מנור, ”אין לי ארץ אחרת“, שמשום מה הפך להמנון לאומני למרות שמדובר בשיר כאב של שמאלני-ציוני, שיודע שלמרות מה שקורה בארצו (מלחמת לבנון באותה תקופה) - אין לו ארץ אחרת. אין לנו ארץ אחרת. וזה חבל, כשחושבים על זה.
נכון לעכשיו יש בדיוק 2 תגובות. רוצה להגיב?
