יוני 2007
ארכיון חודשי
מאת יובל, תחת הנושאים
אקטואליה
שישי 29 יוני2007
15:52
והאמת, שמני מזוז אף פעם לא נראה כמבצר חזק מדי שנוכל לסמוך עליו. חנון מושלם, חסר כריזמה לחלוטין, לא נראה כמו מי שיכול היה בשעתו לעמוד מול בולדוזרים כמו אריק ועומרי שרון.
ובכל זאת, עד יום חמישי בבוקר ב-5:30 בבוקר, עת קראתי בוואלה לפני שיצאתי לעבודה על עסקת הטיעון המתבשלת עם הנשיא קצב ועורכי-דינו, ראיתי את מני מזוז כאחד מעמודי התווך האחרונים שמגינים על הדמוקרטיה הישראלית הרעועה.
מהרגע שבו החליט מני מזוז, בשיתוף עם הפרקליטות (עוד גוף שהחזקתי ממנו עד לאחרונה - בזכות המלחמה של הפרקליט הראשי ערן שנדר ברפורמות האנטי-דמוקרטיות של שר המשפטים), כי הנשיא קצב לא ייכנס לכלא ותלונתה של א‘ מבית-הנשיא תימחק מכתב האישום, אני מרגיש שכבר אין על מי לסמוך.
זה הרבה מעבר לזה. אני כבר לא מרגיש שלם עם התפיסה שלי שקוראת לאנשים לא לרדת מהארץ, ולהיאחז במה שיש לנו פה. אני כבר לא יודע למה. אם בחורה צעירה נאנסת ע“י אדם רם מעלה כמו נשיא המדינה, ואחרי שהיא אוזרת אומץ ומתלוננת - מסתבר שהחודשים הארוכים בהם היו חייה לסיוט מתוקשר היו לשווא ולמעשה חסרי משמעות לחלוטין, איזה עוד סיבה יש להישאר כאן?
והיו אנשים, חלקם קוראים פה, שאמרו לי שלדעתם קצב לא יישב בכלא בסוף כי יש לו מספיק קשרים כדי להינצל מזה. אני אמרתי שהם טועים, ושלמרות הכל יש חוק במדינה. עובדה שאריה דרעי, שהיה פופולארי בהרבה מקצב (אין בכלל מקום להשוואה למען האמת), ישב בכלא בסופו של דבר. ואני טעיתי. הם צדקו.
אם לא יקרה איזה נס, קצב יימלט מישיבה בכלא. אני לא איגרר לסיסמאות וקלישאות של ”מדינת עולם שלישי“, כי אנחנו לא. אנחנו מספיק חזקים. אבל אנחנו מדינה מושחתת, וכבר אין מי שישמור עלינו מהשחיתות הזאת. נותר רק לקוות שבית-המשפט לא יקבל את עיסקת הטיעון, אבל אין לכך שום הצדקה משפטית חזקה, אז הדבר כמעט חסר סיכוי.
אבל, ייאמר לזכותו של מזוז
הוא ידע מראש שיהיה נגדו עליהום תקשורתי. שהוא יספוג את רוב האש. לכן, חייבים להגיד שהוא שגה בגדול, אבל מושחת הוא לא, לפחות כמו שאני מבין את מה שקרה.
הוא שגה, כי דווקא העובדה שאנו שופטים את הבכירים באזרחינו היא שתורמת לתדמית ישראל בעולם, ולא כפי שהוא טען - שמשפט מתמשך יפגע בתדמית ישראל בעולם.
הוא שגה ולא פעל בצורה מושחתת כחבר של קצב, כי העובדות הן שבמשך חודשים ארוכים הוא תוקף את קצב על הפרשה ופועל להעמידו לדין. גם במסיבת העיתונאים שלו ביום חמישי, הוא חזר על ההאשמות נגד קצב כפי שהן עולות מעיסקת הטיעון - וגם הן לא קלות. הן לא מספיקות והן לא מרצות אותי ולא את הרוב המוחלט בציבור, אבל בואו נגיד שחבר אמיתי לא היה אומר כאלה דברים, למי שכבר הספיק להתלהם עד כדי כך נגד מזוז.
וישנה כמובן אופציה נוספת, שאני מעדיף לא לחשוב עליה יותר מדי, והיא שהופעלו על מזוז לחצים מגורמים עברייניים. לחצים שמזוז לא היה יכול לעמוד בהם. אני רק מקווה שעוד לא הגענו לשם. אבל מי יודע?
נכון לעכשיו יש בדיוק 3 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
עבודה,
לימודים
שלישי 26 יוני2007
20:21
הוא באמת מתכוון לזה?
הרי בדרך כלל מדובר בביטוי נימוסין, לגיטימי מאוד, שאני משתמש בו לא מעט גם אם יש פעמים שאני לא מאמין בו במאת האחוזים.
כמו שכתבתי לפני שני פוסטים, היום הלכתי למיונים להדרכת פסיכומטרי בתיכון תל-אביב, בהמלצת המדריכה שלי מהקורס - הדר - שגם היתה בצוות הבוחנים שלנו היום.
וכולם עם יוצא מן הכלל אחד, אמרו לי שהם מאמינים בי שאני אעבור.
היוצא מן הכלל היה אחי הקטן בן ה-17, שעיקם את האף ושאל מה לי ולהדרכה, או להוראה מול כיתה. בניגוד לבדרך-כלל, בו הייתי נעלב בשקט או מקניט בחזרה, פשוט הסכמתי איתו. אבל הוספתי ”מה יש לי להפסיד? עבודה טובה, כסף טוב, מתאים לסטודנטים.. אני אלך על זה“.
בחזרה למיונים. מראש אמרתי שאין לי שום ניסיון בהדרכה, ולכן גם לא סיכוי גבוה במיוחד, אבל משום מה החלטתי להמשיך. כתבתי שיעור קצר בנושא חופשי, עוד שיעור קצר בנושא מהפסיכומטרי, ואמרתי ”יהיה מה שיהיה“. היום גם עשיתי כמה חזרות בעבודה (משמרת בוקר, 7:00-15:00) עם ליהי ולריסה, שאמרו לי (שוב, אי אפשר לדעת את מידת המהימנות אבל זה היה נראה אמין) שאני מוכן פחות או יותר, ולאחר מכן יצאתי בהליכה לכיוון תיכון תל-אביב, שנמצא ליד הבורסה לניירות ערך בתל-אביב - מרחק של עשרים דקות הליכה פחות או יותר ממקום עבודתי. מזג אוויר נעים, 30 מעלות, 784 אחוזי לחות, ו-40 דקות לפני הזמן אני כבר שם.
אנשים מאוד נחמדים כולם, ולכולם מאפיין משותף בולט - או שהם מדריכי פסיכומטרי שמחפשים מקום עבודה חדש, או שהם מדריכים ומורים בתחומים אחרים שגם כן מחפשים כיוון חדש ופרנסה חדשה. אה, ואני.
כדי להפוך סיפור ארוך לקצר (וכמובן, באנגלית זה נשמע יותר טוב) - הודחתי כבר בשלב הסינון הראשוני. אני יכול כמובן להשתמש בטיעון של ”כולם שם כבר מורים ומדריכים, מה היה הסיכוי שלי?“, אבל האמת היא שגם אם הייתי המועמד היחיד והיתה אפשרות של עובר או נכשל, לא הייתי עובר. לא הספקתי ללמד את הנושא מתוך קורס הפסיכומטרי, שדווקא בו השקעתי הרבה יותר - כולל אביזרים נלווים ודגמאות מצויירות שלריסה עזרה לי להכין בעבודה - בגלל שהסינון הראשוני היה אחרי הנושא החופשי. וב-10 דקות האלה (האמת, נראה לי שזה היה פחות. לא הצלחתי למנוע את הדיבור המהיר שלי, כמה שהבטחתי לעצמי שאני אעשה את זה) פשוט דיברתי בלי אמונה אמיתית שמשהו יכול לקרות. עליתי לפני אחרון (מתוך עשרה מועמדים), וראיתי איך כולם לפניי מדברים עם ביטחון, עם ניסיון, יוצרים אינטראקציה עם הכיתה - ורק מתוך חוסר רצון להיראות כתבוסתן לא ויתרתי מראש והלכתי הביתה לפני זה.
אני מתנחם בעובדה שלא ממש האמנתי מראש, ולא ראיתי את עצמי מלמד כיתה בשלב הזה של החיים שלי. הלכתי רק כי הדר המדריכה נתנה לי את ההזדמנות וביקשה ממני את קורות החיים, ואת הכישלון הזה אני משווה לכישלון הפוטנציאלי שלי בתחרות מרתון כלשהי אליה הייתי נרשם. אני לא מורה ולא מדריך, אין לי ניסיון, ולא היה לי סיכוי מראש. ולכן, לא היתה לי בעיה לחייך בדרך הביתה, לצחוק על הנושא וכמעט לשכוח מזה לגמרי (עד שנזכרתי שאני רוצה לכתוב על זה פוסט).
לסיכום -
למישהו יש הצעות עבודה לסטודנט באזור ירושלים?
אני יכול להתחיל באוקטובר, אבל זה גמיש.
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 7 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
אקטואליה,
תקשורת
שני 25 יוני2007
2:06
כמו לפני חודשיים, אז נהרג בצומת אזור נהג אופנוע שנמחץ בין שתי משאיות ומצלמות וידאו הנציחו נהגים חוצים את מקום התאונה בלי לעצור, גם אתמול בלילה החליטו בוואי-נט ללכלך עוד קצת על הציבור הישראלי, הפעם בלי עדויות מצולמות אבל עם עדות של נהג שעצר לסייע לרוכב אופניים שנפגע בתאונת דרכים בכביש החוף, ולבסוף מת מפצעיו.
וחלק מציבור הטוקבקיסטים הצטרף גם הוא ל“חגיגה“ הגדולה וסיפר איזה עם חרא, אגואיסטי ומכוער אנחנו. אף אחד לא יחשוב שניה בהיגיון, וינסה להבין מה קרה שם.
היתה תאונה בכביש מהיר. רוכב אופניים נפצע קשה. נהג אחד עצר להגיש עזרה. נהגים אחרים ראו שיש נהג שעצר להגיש עזרה, ונסעו מהמקום על מנת לא לחסום את הכביש ולאפשר לכוחות הצלה להגיע. כן, סביר להניח שלא כולם הפעילו את הראש לרמת מחשבה כזאת, אבל אפשר להניח שזה מה שחשבו רוב הנהגים. הרי משטרת התנועה, באמצעות התקשורת, מפצירה בנהגים מדי יום ביומו לא להתעכב ליד זירות תאונה ולאפשר לכוחות ההצלה והמשטרה לבצע את פעולתם במהירות ולהימנע מפקקים. לנהג שאינו בעל הכשרה רפואית אין שום סיבה לעצור את רכבו ליד מקום תאונה ולחסום את התנועה בכביש.
אם מאות המכוניות שעברו ליד מקום התאונה עד רגע הגעת כוחות ההצלה היו עוצרות במקום, היה משתפרים במשהו סיכוייו של ההרוג להינצל? הרי ברור שלהיפך, שכן הכביש היה נחסם. רוכב האופניים חטף פגיעה רב-מערכתית קשה מאוד לדברי הפרמדיק, והיה ניצל רק אם בסמוך אליו היה נוסע אמבולנס עם כירורג בכיר וצוות חדר ניתוח עם כל הציוד הדרוש, והאמת שגם אז לא בטוח.
כתבות מסוג זה עלולות להביא לעוד הרוגים, שכן אם וואי-נט ושאר אתרי החדשות הישראלים ”יתמידו“ בקמפיין הזה, הם עוד עלולים להביא לכך שבעתיד בזירות תאונה יעצרו עשרות נהגים שאין להם מה לעשות באותו מקום, אבל הם ירצו רק לנקות את מצפונם לקראת כתבה שעלולה להתפרסם מאוחר יותר באותו יום. ודבר כזה, יגרום בודאות לכך שכוחות ההצלה לא יגיעו בזמן לזירת התאונה, ואז מישהו עלול באמת לשלם בחייו על האיוולת.
אבל מה זה משנה, אם כותרת פרובוקטיבית ומעודדת דמורליזציה שכזאת מעניינת יותר מ“סתם“ כותרת על רוכב אופניים שנהרג, ושסביר להניח שגם עצירה של נהג ישראלי ממוצע לידו לא היתה מצילה את חייו. מדובר באדם שנהרג, מקרה טראגי וכואב למשפחתו, אך בשום פנים ואופן לא תעודת קלון לשאר הנהגים שעברו בסביבה.
נכון לעכשיו יש בדיוק 2 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי,
עבודה,
אקטואליה,
לימודים,
ספורט
חמישי 21 יוני2007
12:28
עוד לפני מו“מ עם סוריה
סוריה מבודדת כיום בעולם, ולמרות הפרסומים הרבים שמנסים לזרוע פחד היא הרבה פחות חזקה ממה שהיא משדרת. הדבר הזה לא אמור לשלול שיחות שלום - כבר שילמנו מחיר כבד מאוד על התפיסה הזו ב-1973 - אבל ישראל חייבת לנצל לפחות בפן אחד את המצב הזה.
הגולן הוא לא רצועת עזה והוא לא הגדה המערבית. בניגוד לשני האזורים האלה, עליהם יש מחלוקת אמיתית בתוך המדינה ובתוך הציבור היהודי עצמו, הגולן נמצא בקונצנזוס של כולנו. גם מי שמאמינים במו“מ עם סוריה ומוכנים בכאב רב לשקול ויתור על הגולן (ואני בתוכם), לא רואים את הגולן כשטח כבוש לכל דבר.
גם עבור מדינות העולם, הגולן הוא אולי שטח כבוש מבחינה מדינית, אך לא מתבצע שם כיבוש של אוכלוסיה, בדומה למתרחש בגדה המערבית ולמה שהתרחש בעבר ברצועת עזה.
מדינת ישראל צריכה להצהיר - הגולן הוא ישראלי, הוא היה שטח בו התיישבו יהודים לפני החלוקה הבריטית-צרפתית במאה ה-20, ורק יצירת המדינה הסורית ע“י השלטון הצרפתי הפריד אותנו מהאדמה הזאת. נכון, דברים דומים יכולים להיאמר גם על יהודה ושומרון - אך שם כאמור יש עם אחר, וזהו לא הנושא כרגע.
עקב מעמדה הנמוך של סוריה כיום, הדברים יכולים להתקבל בקרב מדינות המערב. הדבר ישים את ישראל במצב טוב יותר לקראת משא-ומתן עתידי עם סוריה, ותיתכן חלוקת השטח בצורה שונה - לא ”עד גרגר החול האחרון“ כפי שגורמי הממשל הסורים דורשים בכל הזדמנות, אלא חלוקה של השטח שתיתן לישראל מספיק ביטחון במקרה של הפיכה שלטונית אפשרית מאוד בסוריה, ושתתקבל ע“י העם בישראל בהבנה רבה יותר ותוכל אף לעבור משאל-עם.
רק הצהרה ברורה של גורמים בכירים בישראל יכולה להביא לכך. ודווקא אם פני ישראל באמת למשא-ומתן עם הממשלה הסורית, היא צריכה להתחיל בקביעה שתישמע מעט יותר לוחמנית, אבל עשויה להביא לשלום מהר יותר מהצפוי.
בחזרה לפסיכומטרי
שלשום, אחרי חודש וחצי של דממת אלחוט בנושא ואחרי שהסקתי כי ב“תיכון תל-אביב“ ויתרו על העסקתי למרות המלצת המדריכה שלי, קיבלתי טלפון מהרשת, והזמנה למיונים להדרכה שייערכו בשבוע הבא. אני צריך להכין הסבר בן 10 דקות על אחד הנושאים שנלמדים בקורס הפסיכומטרי (בתחום הכמותי או בתחום המילולי) ועוד ”הרצאה“ בת 10 דקות על כל נושא שאבחר. מה שאומר שבסוף השבוע הקרוב אני חוזר ללמוד לפחות נושא אחד מהפסיכומטרי, וגם לנסות, בפעם השלישית מקסימום בחיים שלי, הדרכה מול כיתה.
עקב חוסר נסיוני המוחלט בתחום אני מעט פאסימי לגבי סיכויי הקבלה שלי, אבל אף פעם לא מזיק לנסות. אם זה יצליח, זה יהיה טוב גם לרזומה, גם לכיס וגם לתקופת הלימודים באוניברסיטה.
היורש של אוחנה
(כן, זה השלב שבו אם אתם לא אוהבים ספורט אתם לא חייבים לקרוא)
מספר פעמים בשנים האחרונות דובר על החלוץ שיירש את מקומו של אלי אוחנה בבית“ר ירושלים. דובר על ברק יצחקי (שבינתיים מקיים לא מעט), על עמית בן-שושן, לפני כמה שנים דיברו אפילו על אלעד יעקובי שנעלם באותה מהירות שבה הופיע.
ואולי היורש לא צריך להיות דווקא חלוץ, או אפילו שחקן שדה?
השבוע פרש מכדורגל איציק קורנפיין, שוער בית“ר ירושלים ב-12 השנים האחרונות. הפרישה הגיעה לאחר פרשה לא נעימה, בה סירב הצוות המקצועי החדש של בית“ר (שפיגל את שום) לתת לקורנפיין את אפודת השוער הראשון, והפציר בו להילחם על מקומו בהרכב עם שוער זר בכיר. קורנפיין, שידע כי שוער זר שיובא בכסף רב לא יישב על הספסל ללא סיבה של פציעה או הרחקה, העדיף לפרוש אחרי עונת אליפות מתוקה.
מה שהפך את אלי אוחנה לסמל בבית“ר ירושלים לא היה רק יכולתו הפנומנלית בכיבוש שערים, הנגיחה המושלמת שלו או שיערו החלק והשופע - שלושה דברים שאין לקורנפיין. אלי אוחנה חזר ממספר עונות שיא באירופה, בהן היה הכוכב של קבוצה שזכתה בגביע אירופה למחזיקות גביע (המפעל השני בחשיבותו - מקביל לגביע אופ“א של היום, שאז היה המפעל השלישי בחשיבותו), היישר לבית“ר שהיתה במשבר בליגה השניה. קורנפיין לא הגיע לאירופה, אך נשאר בבית“ר גם בשנים הקשות בהן היה צורך לשנורר נייר טואלט למתחם האימונים בבית-וגן או למצוא איש עסקים שישלם עבור חולצות ניילון לאימונים, וויתר על משכורות גבוהות בהרבה בקבוצות אחרות בישראל. קורנפיין השאיר במו ידיו את בית“ר בליגת-העל, ולדעת רבים גם בעונה האחרונה בה נחלש מעט היה אחד הגורמים העיקריים לאליפות, עם נקודות חשובות שהביא לבית“ר במשחקים הפחות טובים.
אולי התרומה היחידה של הפרשה העגומה הזו, היא שקורנפיין פורש כעת כמלך הבלתי-מעורער של האוהדים, וכסמל שייזכר עוד שנים רבות.
נותר רק לאחל לאיציק, שמחזיק בתואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית כמצטיין דיקאן (כמו כל שחקן כדורגל ממוצע?), בהצלחה בתפקידו החדש כמנכ“ל בית“ר ירושלים.
סוף שבוע נעים ושבת שלום,
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 4 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי,
מוזיקה,
אקטואליה,
ספורט
שבת 16 יוני2007
7:46
שוב בעבודה. נחמד להגיע ב-25 דקות מרעות לתל-אביב, בשעות בהן בדרך כלל כדאי לשריין שעה ומשהו מראש לנסיעה. פחות נחמד לקום ב-5:30 בשבת.
ווינר
כבר כתבתי על כך ביום בחירתו של שמעון פרס לנשיא, אבל אפשר עוד פעם. נחמד לראות איך פתאום נזכרים כולם - התקשורת, הפוליטיקאים, אזרחי המדינה (וגם ימנים), להעריך את האדם הזה. אדם שגם אם עשה כמה דברים מסריחים בתחום הפוליטי שהיה חלק ממנו (בכל זאת - פוליטיקאי), תרם כל כך הרבה למדינה. אפשר רק לחשוב כמה מבוכה היתה נחסכת למדינה אם 4 ח“כים - לא יותר - מאלה שהצביעו למשה קצב בסיבוב השני בבחירות לנשיאות בשנת 2000 היו מצביעים לשמעון פרס. אבל כרגע זה כבר לא חשוב. המבוכה נגרמה, וכעת יש מי שיכול לתקן אותה. אפשר שוב לצטט כאן את מר“ן בוב דילן, שכבר אמר פעם ”והמפסידן של היום / יזכה מחר לניצחון / כי הזמנים משתנים ללא הפסק“ (תרגום חופשי שלי מהזיכרון, אני מניח שאפשר לתרגם את זה גם אחרת). ואם הגענו ליום שבו אפילו שמעון פרס יכול לנצח מערכת בחירות כלשהי - כנראה שהזמנים באמת משתנים.
עזה כמוות
אני כבר כמה שבועות ברצף מתעכב על הספר הזה, ששמו ככותרת שמעל הפסקה הזו (שכאמור הופסק באמצע לטובת קריאת ספר אחר, של אורי אדלמן). נראה מאוד אקטואלי עכשיו, לקרוא על התהליכים שהתרחשו בעשור וחצי שלפני הכיבוש הנוכחי של הרצועה ע“י אירגון החמאס. אבל יותר מזה, הכותרת פשוט קולעת בול למצב התמידי של רצועת עזה. תמיד נודפת ריח של מוות, תמיד עם מנגנון הרס עצמי, תמיד בתחתית הזבל האנושי. אז חבל, חבל על ההמונים שיש שם שסביר להניח שרק רוצים לחיות את חייהם וכרגע משלמים את המחיר על התמיכה בחמאס (שלדברי אנשים שהתראיינו בתקופת הבחירות ברשות הפלשתינית, נבעה מהשחיתות בפתח‘ ולא מסיבות דתיות/טרוריסטיות ברובן). עצוב ומוגחך לראות את תגובת הטוקבקיסט הממוצע, שצוהל למראה ”ערבים רוצחים ערבים“ ולא מבין שהמצב בעזה גרוע מאוד גם לישראל, ושכל עוד בעזה לא יהיה טוב גם בישראל לא יהיה טוב. לפחות לא לישובים והערים הסמוכים לרצועה.
אבל כרגע, מכיוון שלפני כן לא השכלנו לעשות משהו אחר שישפר את המצב ברצועה ויחזק את הכוחות המתונים, גם שמאלני כמוני חייב להודות שאין פיתרון זולת הפלתו בכוח של השלטון האיסלאמי שנוצר ברצועה. לאחר מכן, נהיה חייבים לפתוח יותר מעברים לפועלים פלשתינים, לעזור למשקיעים לפתוח מפעלים ברצועה ולעזור להם עם ייצוא התוצרים, דבר שלא התאפשר עד עכשיו (ושגרם להתמוטטות רוב המפעלים ברצועה), ולקוות שאולי יבוא יום ויהיה טוב בעיר המוות הזו ובשכנותיה.
אוסישקין
קצת פחות אקטואלי, אבל אף פעם לא הצטיינתי בתזמון נכון.
מי שמכיר אותי, יודע שאני אמנם לא אוהד של הפועל תל-אביב (בכדורגל אני אפילו חלק מהקהל העויין ביותר להפועל תל-אביב), אבל בכדורסל יש לי המון סימפטיה לקבוצה הזאת (או לפחות למה שהיה ממנה פעם). בתור אוהד של קבוצה אדומה אחרת (הפועל גליל-עליון) וחלק מקהל האוהדים הקטן בארץ שעוד מקווה יום אחד לנפילתה של המכונה הצהובה בתל-אביב, תמיד קיוויתי לניצחון אדום במשחקי הדרבי בכדורסל.
ולמרות הכל, אני לא מצליח להבין את המאבק הטיפשי והכמעט ילדותי שמנהלים אוהדי הקבוצה נגד הריסת אולם אוסישקין.
הייתי בארבעה משחקים בחממה הזו (לא חממה לנוער במצוקה או לגידול שחקני כדורסל מוכשרים - חממה מבחינת תנאי אקלים). אם בשלושה משחקים שם היה סתם חם, את המחזור הראשון של עונת 2004/2005 אני באמת לא יכול לשכוח. מדובר במשחק שנכנס ללקסיקון של אוהדי הכדורסל המעטים בארץ כ“משחק ההחלקות“. במשך 40 דקות, ביום החם והלח ביותר בשנה בתל-אביב, החליקו שחקני הפועל תל-אביב והפועל גליל-עליון על המגרש בקצב של פעמיים בדקה. לא מדובר בהגזמה, משחק כדורסל לא היה שם והדבר שודר בשידור ישיר בערוץ הספורט. במשך כמה ימים התקשורת ירדה קצת על השופט שלא הפסיק את המשחק, על הנהלת הפועל תל-אביב שנתנה לאולם להגיע למצב כזה, על העירייה ועל עוד כמה גורמים. המצב ביציע האוהדים לא היה הרבה יותר טוב. בעוד שבדרך-כלל אני מוותר על שתיה במשחקים (10 ש“ח לכוס שתיה קלה?), במשחק הזה כל אחד מהאוהדים שמסביבי ואני כמובן קנה לפחות 3 כוסות. אנשים היו מוכנים לשלם לאנשים שעמדו מאחוריהם על מנת שינפנפו עליהם מעט אוויר, ובאמת שאוויר היה מצרך יקר ומבוקש באותן שעתיים של משחק.
גם בלי המשחק הזה, כל מי שהיה באוסישקין יודע שעם כל הכבוד לאווירה שהקהל הנהדר של הפועל תל-אביב יוצר, מדובר בחורבה עלובה שמבזה גם משחקים של תיכונים. מגיע להפועל תל-אביב אולם (ויותר מזה - קבוצה), אבל בטח שלא אולם כזה. ולאף קבוצה ואף קהל אוהדים לא מגיע להתארח בכזה מקום.
איצטדיון אנפילד, הבית של ליברפול - אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, עם קהל הכדורגל הטוב בעולם (וזאת ממש לא הקבוצה שלי), ייהרס בשנתיים הקרובות עם מעברה של הקבוצה לאיצטדיון חדש. איצטדיון וומבלי, הבית של נבחרת אנגליה וסמל לאומי שמאפיל על ארמון בקינגהאם, נהרס לצורך בניית איצטדיון מודרני אדיר-מימדים. הבוסטון גארדן של קבוצת בוסטון סלטיקס כבר נח את מנוחתו האחרונה (בצורת אפר ואולי כמה לבנים בודדות שנשארו זרוקות באחת המזבלות של מסצ‘וסטס).
אז עם כל הכבוד, ובאמת שיש כבוד, מה זה אוסישקין?
נכון לעכשיו יש בדיוק 10 תגובות. רוצה להגיב?