אוגוסט 2007
ארכיון חודשי
מאת אליסף, תחת הנושאים
ספורט
חמישי 30 אוג'2007
11:49
היום בו התאהבתי רשמית בהיילה סטאין דווקא לא היה יום של הצלחה גדולה שלו. הייתה זו אליפות אירופה באתלטיקה 2002. ישראל שלחה שלושה מרתוניסטים והשתתפה בתחרות הקבוצתית (או יותר נכון חשבה שהיא משתתפת בתחרות הקבוצתית, על מה ולמה בהמשך…).
היילה בן ה-47 דאז לא נכנס טוב לריצה, הוא התברג בחבורה האחורית ולא הצליח לפרוץ קדימה. בהמשך הסתבר ששני הרצים הישראלים דווקא עושים חיל וישראל בדרך למדליית ארד בתחרות הקבוצתית. כל זאת בתנאי כמובן שהיילה מסיים את המירוץ. היילה הבין את האחריות הקבוצתית הגדולה שהוא נושא על כתפיו ולא נשבר, הוא המשיך לרוץ בכל כוחו וסיים אחרון את הריצה (מבין כל אלה שסיימו) כאשר כל האיצטדיון המלא במינכן קם ומריע לאתלט הנחוש. בסופו של דבר, בחלמאות ישראלית טיפוסית הסתבר ששלושה רצים אינם מספיקים כדי להשתתף בתחרות הקבוצתית ושחלום המדליה נגוז לו. מדליה או לא מדליה, החיוך הביישני הכובש של היילה סטאין, עת סיים את אותה ריצה כבש אותי. מאיפה בן אדם כל כך מבוגר שואב את הכוחות למקצוע כל כך תובעני ומאמץ חשבתי לעצמי ?
אבל מסתבר שאצל סטאין הגיל איננו פקטור כלל וכלל. שנתיים מאוחר יותר הוא הגיע לאולימפיאדת אתונה ורשם הישג חסר תקדים של מקום 20 והוכיח לכולם ששנות ה-40 שמהוות אמצע החיים לרוב בני האדם, הן אצלו כנראה אמצע הקריירה. התקשורת פירגנה לו באותם ימים, אבל מהר מאוד האתלט המקסים והצנוע נשכח מהתודעה הציבורית. מה לעשות, כדורגלנים מנופחים בבגדים מהודרים יותר מעניינים אותנו כנראה מאתלט שבגיל שאותם כדורגלנים כבר מזמן ייהנו מכספי הפנסיה המוקדמת, עדיין שורף את המסלול ורושם הישגים בינלאומיים מרשימים.
אבל היילה המשיך בשלו, לא נפגע מחוסר החשיפה והמשיך לעשות את הדבר האהוב עליו ביותר, לרוץ. ובשבת האחרונה באוסקה הוא שוב הוכיח שההתמדה משתלמת. בגיל 52 הוא השאיר מאחוריו רצים רבים ורעננים מאחור וסיים במקום ה-19, שיפור של מקום אחד להישגו המדהים מאתונה.
בימים האחרונים, פירגנו לו. זרקו מילה טובה על האתלט הותיק הבלתי נגמר. אך בקרוב לצערי הוא שוב יחזור לפינה הצנועה שלו, לבדו על מסלולי הריצה הבלתי נגמרים, חווה מקרוב את בדידותו של הרץ למרחקים הארוכים.
300 המילים הללו הן התודה הכי צנועה שאני יכול להביע בפני ספורטאי ענק. ספורטאי שגורם לי להאמין בכח הרצון ובדבקות במטרה. אדם שמגדיר מחדש את הערך של ספורטאי למופת. חשוב לי שיידע שהוא לא לבד במאמץ שלו, שמעבר לחומת התקשורת יש אנשים שמתרגשים מההישגים שלו, ומתפללים להצלחותיו בכל תחרות גדולה. רוץ היילה רוץ ואל תפסיק לחייך כי יש לפחות אחד שמחייך ביחד איתך.
נכון לעכשיו יש בדיוק 2 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
ספורט
שלישי 28 אוג'2007
17:00
אבי לוזון, עד לפני פחות משנה יו“ר מכבי פתח-תקווה וכיום יו“ר ההתאחדות לכדורגל, כנראה אינו מבין את חשיבות האוהדים למשחק. באיצטלה של ”מלחמה באלימות במגרשים“, הוא מקדם רפורמה שמעודדת חוקים בלתי-סבירים בעליל על התפרעויות אוהדים, שפוגעות ברוב המוחלט של האוהדים הטובים ומונעת מהם להגיע למשחקים לראות את קבוצתם. אגב, לא מפתיע שמרבית התומכים במדיניות הענישה הכוחנית של מר לוזון הם אותם אוהדים שלא הולכים למשחקים כבר שנים - הם מביטים מבחוץ בשאט-נפש באותם מתפרעים/מדליקי אבוקות/קוראי קריאות גזעניות, ומתעלמים מהאוהדים הטובים הרבים שנכנסים גם כן למשוואה.
לדברי לוזון, החל מהיום הענישה של בית הדין לגבי כל הקבוצות תהיה אחידה, כשעבירה ראשונה של זריקת חפצים, אבוקות, או קריאות גזעניות ”תזכה“ את הקבוצה בעונש רדיוס, עבירה שנייה תהיה שווה שני רדיוסים ואילו עבירה שלישית תעלה לקבוצה בשלושה משחקי רדיוס, קנס והפחתת נקודות בפועל.
קשה שלא להתרשם שיש פה יו“ר התאחדות (וחבורת פקידים מתחתיו) שניסתה לנסח צורת ענישה כלשהי בטבלה מסודרת, בלי איזשהו היגיון מאחוריה.
עונש הרדיוס (משחק ללא קהל) לא יכול להיות גורף כל כך כפי שדורש אבי לוזון. בפגישה שהוא קיים ביום שני בערב עם אוהדי מכבי תל-אביב, טענו חלק מהאוהדים כי בצורה כזו אוהדים לא יקנו מנויים - הם יעדיפו לחכות לראות איזה משחקים יתקיימו, ורק אז לקנות כרטיסים. ובמקרה כזה למשחקים לא מעניינים יבואו הרבה פחות אוהדים - כי המנויים שבאים כמעט לכל משחק פשוט לא יהיו שם. בקיצור, שיטת הענישה של מר לוזון שאמורה כביכול להחזיר את הקהל למגרשים - רק תרחיק אותו.
מעניינת בעיקר תגובתו של לוזון לטענות אוהדי מכבי תל-אביב - ”האוהדים לא יקבעו לי איך לנהל את הכדורגל, הם יתיישרו לפי החוקים שאנחנו נקבע“. תגובה טיפוסית של אדם שניהל בשנים האחרונות קבוצה עם ממוצע קהל של קצת יותר מאלף אוהדים, ואווירה מאוד משפחתית ולוזונית ביציעים. התגובה הזאת מתייחסת לקהל האוהדים בישראל כאל עבריינים שיצטרכו להתרגל לחוקים החדשים שהשריף מנסה להחיל עליהם. אבי לוזון לא מבין שהמשחק נועד עבור הקהל, ושבשיטה אותה הוא מציע יהיו לפחות 10 משחקים בשנה של קבוצות גדולות שיתקיימו ללא קהל.
המגיב הממוצע (שלא היה בשנים האחרונות ביותר ממשחק כדורגל אחד מקסימום, וסביר להניח שגם אותו ראה מיציע ישיבה קלאסי ולא מיציע אוהדים אמיתי) יטען שרק עם ענישה חמורה אפשר להשיג תוצאות. החשיבה הזאת מתאימה למקרה של ענישה פרטנית, בה פושע מועמד לדין ומקבל עונש חמור ביותר - שנות מאסר ארוכות, קנס כספי גבוה וכו‘. לא במקרה של ענישה קולקטיבית לאוהדי כדורגל. האוהדים המתפרעים מגיעים למגרש במטרה אחת - להתפרע. בחלק גדול מהמקרים הם כלל לא אוהדי כדורגל אמיתיים, והמגרש רק מספק להם את הפלטפורמה להתפרעות. תוציאו אותם מהמגרש? הם יתפרעו מחוצה לו, כפי שעשו קומץ מאוהדי בית“ר מחוץ לאיצטדיון וינטר בעונה שעברה, בזמן שבית“ר ניצחה במשחק האליפות את הפועל תל-אביב. עשרות אלפי אוהדי בית“ר, הרוב המוחלט עליו דיברתי קודם, העדיפו לחזות במשחק בצוותא בגן-סאקר בירושלים.
אבי לוזון אומר שכיום לדייני בית-הדין אין אפשרות לשיקול דעת אישי, ויש להם ”בנק עונשים“ מוכן מראש על כל צורת התפרעות של אוהדים. לכן לדוגמא, אוהדי מכבי תל-אביב לא יוכלו לחזות במשחק הבא של קבוצתם - שכן הם קיבלו עונש רדיוס על זריקת כוס פלסטיק למגרש. אבי לוזון אומר כי הוא מסכים איתם שהעונש מוגזם, אך הוא יו“ר ההתאחדות שאישר את הענישה חסרת הפרופורציות הזו. אתם מבינים את האבסורד? בגלל אוהד אחד טיפש שזרק כוס פלסטיק למגרש, אלפי אוהדי מכבי תל-אביב שקנו מנוי, ורבים אחרים שרוצים לקנות כרטיס, לא יוכלו לראות את משחק הבית הבא של קבוצתם. ועקב הדלקת אבוקה על-ידי כמה אוהדים בודדים במשחקה של בית“ר ירושלים בבלומפילד ביום שני, ככל הנראה תקבל הקבוצה עונש רדיוס ו-7,500 אוהדים שקנו מנוי לא יוכלו להנות ממנו, ולמעשה כספם יתבזבז לריק - כמו שקרה בשני משחקי הבית האחרונים של העונה שעברה.
הפיתרון לבעית האלימות המגרשים צריך להיות ע“פ המודל האנגלי, ולא ע“פ המודל המעוות שמציגים אבי לוזון וחבורת הפקידונים המקיפה אותו. משטרת אנגליה, כדרך מאבק בחוליגניזם שהשתלט על הכדורגל האנגלי, השתמשה במספר דרכים שבסופו של דבר הצליחו לחלוטין.
- פעילות חשאית בקרב החוליגנים - דורש עבודה מודיעינית לא מסובכת במיוחד שאני בטוח שגם משטרת ישראל יכולה לעמוד בה.
- פשיטות על בתים בהם, לפי החשד, התגוררו חוליגנים - המצב בליגת-העל לא עד כדי כך חמור, אך אם ישנו מידע קונקרטי - לא צריכה להיות בעיה בנושא.
- מניעה מוחלטת של מגע בין אוהדי הקבוצות - תחום בו בדרך-כלל מצליחה משטרת ישראל.
- חיפוש בכליהם של האוהדים. - דבר הנעשה בלי שום קשר לחוליגניזם בספורט, אלא עקב המצב הביטחוני.
- שימוש במצלמות להרתעת ואיתור מתפרעים - דבר נוסף שניתן לביצוע.
כך השתלטו באנגליה על תופעת אלימות קשה בהרבה - הענישו את האוהדים האלימים, ולא את הרוב השקט. הפכו את האיצטדיונים לנעימים הרבה יותר עבור האוהד הממוצע - הוסיפו תאי שירותים, תיקנו אותם כך שניתן יהיה להיכנס אליהם בלי שלרצון להתפנות יתלווה גם רפלקס הקאה, ביטלו את יציע העמידה והתקינו מושבים בכל היציעים, שיפרו את מצב החניות ברוב האיצטדיונים והורידו את מרבית הגדרות עקב אסון הילסבורו.
מתי יבינו את זה אצלנו?
אולי אחרי שהרפורמה המוצלחת של לוזון וחבריו תוריד את ממוצע הקהל בארץ אל מתחת לתהומות בהם הוא נמצא היום.
יובל
בינתיים? תגובה עלובה אחת
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי,
אקטואליה,
ספורט
שלישי 28 אוג'2007
1:36
בשבוע שעבר חתמתי ביחד עם אייל, חבר מהצבא, על הסכם שכירות לשנה בירושלים. אני הולך ללמוד באוניברסיטה העברית בהר-הצופים, הוא יתחיל ללמוד בבצלאל שכרגע ממוקם בהר-הצופים, ומחר אחר-הצהריים אנו עוברים לגור במרכז פסגת-זאב, כמה קילומטרים צפונית להר-הצופים.
מאז שמצאנו את הדירה, ותוך כדי תהליכי החתימה על הסכם השכירות, ניסיתי לדון עם עצמי בתור אדם שמאלני-ציוני (ובהמשך עם חברים שאני מגדיר ”שמאלנים שפויים“ - כלומר לא כאלה שיגדירו אוטומטית כל שטח מעבר לקו-הירוק כשטח כבוש שאסור לקיים בו שום צורת חיים יהודית), איך אני עובר לגור בשכונה שממוקמת מעבר לקו-הירוק, מוקפת בשכונות פלשתיניות ומהווה עורק תנועה להתנחלויות בנימין - בית-אל, פסגות, תל-ציון ועוד.
בסופו של דבר, אחרי דיון ארוך בנושא בפורום שכלל את ה“אני הציוני“, ה“אני השמאלני“ ועוד כמה חברים מזדמנים, הגעתי למסקנה שלא טעיתי בבחירת מקום מגוריי לשלוש-ארבע שנים הקרובות. גם כך מעולם לא הייתי שותף לאיזה מוסר-אוניברסלי-שמאלני והתרחקתי מכל דבר שהריח ממעט אנרכיסטיות ורדיקליות, שירתתי בצבא בתפקיד קרבי (וגם בשטחים), ועשיתי גם דברים שהם בניגוד לדעתי הפוליטית והמוסר שלי.
והאמת היא שבמקרה הזה גם לא מדובר במעשה שמנוגד לעקרונות שלי.
מבחינתי, ירושלים היא בירת ישראל, ומדינות העולם יצטרכו להכיר בכך בסופו של דבר. ירושלים כעיר בירה חזקה חייבת להתקיים במרחב גדול יותר מזה שיש לה בגבולות 67, וחייבת להיות בעלת דרכי גישה נוספות מלבד כביש 1 הצר (לדוגמא כביש 443 - לגביו דווקא יש לי השגות מוסריות, אבל יש להן פיתרון ועל כך בפוסט אחר). לכן חייבות להתקיים גם שכונות שהן מעבר לקו-הירוק - כגון רמות, הגבעה הצרפתית, ארמון הנציב, גילה, נווה-יעקב ופסגת-זאב. הפיתרון המוסרי (והאפשרי היחיד לכך, לדעתי) הוא מתן שוויון זכויות אזרחיות מלא לתושבים הערבים באותם אזורים, דבר שנעשה כעת בצורה חלקית ביותר. דווקא ההפרדה של חלק מאותן שכונות מהגדה המערבית עקב בנית גדר-ההפרדה - דבר שמגונה באופן קבוע על-ידי השמאל בישראל - יכול לתרום להתפתחות הזאת.
אז יש או אין פרטנר?
כוחות המשטרה הפלשתינית הצילו את חייו של קצין צה“ל מפיקוד המרכז - כן, קצין צה“ל שמשרת במסגרת הגדולה ביותר האחראית על השלטון הישראלי בגדה המערבית. מסתבר שלפני תשעה ימים הציל כוח משטרה פלשתיני שני אוטובוסים של ישראלים שביקשו להגיע למערת המכפלה אבל הגיעו בטעות לתוך העיירה חלחול, ויום לאחר מכן משפחה ישראלית נכנסה בטעות ליריחו וכוונה ע“י המשטרה הפלשתינית אל מחוץ לאזור הפלשתיני לפני שהחלו התפרעויות במקום.
האם ייתכן שיש רצון אמיתי בצד הפלשתיני (בגופים הנאמנים לאבו-מאזן) לשתף פעולה עם ישראל ולהגיע להסדר אמיתי, או ששוב נטען שאין עם מי לדבר ועם מי להגיע להסדר?
מי אתה בכלל, הרב עובדיה?
האמירה המקוממת של הרב עובדיה יוסף, לפיה חיילי צה“ל נהרגו עקב אי שמירת-מצוות (לדוגמא רס“ן רועי קליין ז“ל, או עמיחי מרחביה ז“ל, שני חללי צה“ל במלחמת לבנון השניה שנזכרתי בהם עכשיו ככה במקרה שהיו דתיים שומרים מצוות. ברור שהיו עוד הרבה), הספיקה לעצבן רבים בקרב המערכת הפוליטית וציבור הטוקבקיסטים הרחב. אבל האמת היא שלא מדובר באמירה מסיתה (ממנה לא חסר שלנו בארצנו הנפלאה), אלא סתם באמירה מקוממת וחסרת-רגישות. אנחנו לא מחסידיו ומתלמידיו של הרב עובדיה, ואל לנו לכעוס על כל אמירה טיפשית שהוא פולט - כל עוד היא לא פלילית. הוא מייצג ציבור שברובו (ולא בכולו) לא משלם מסים ולא עושה צבא (ואינו משתמט - אינו עושה צבא ע“פ חוק טיפשי שמשיקולים פוליטיים מונצח מחדש מדי חמש שנים), וכנראה שלציבור שלו האמירה הזאת לא מפריעה. אז כל עוד אנחנו לא דואגים שהמנהיגים שלנו ישנו את החוק הזה ויכריחו את הציבור של הרבובדיה להתגייס לצבא - מי אנו שנכעס על התבטאות שכזו?
נכון לעכשיו יש בדיוק 4 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
אקטואליה
חמישי 23 אוג'2007
0:17
יהודה משי-זהב, שבעבר כונה ’קמב“ץ העדה החרדית‘ והיה אחד האויבים הגדולים של ”הממסד הציוני“, זוכה בשנים האחרונות לחיבוק חם במיוחד מהתקשורת. הוא (כביכול) עזב את המחנה הקיצוני, התקרב למדינה, הדליק משואה בטקס יום-העצמאות והשתתף בטקס יום-הזיכרון לחללי-צה“ל, ואף זכה לאהדה ציבורית כשהיכה באומן שבאוקראינה את אחד מחסידי סאטמר שהשתתף בכנס מכחישי השואה באיראן.
מהר מאוד שכחו לו איך השתתף (והנהיג) את משמרות הצניעות האלימות, איך פעל בצורה אלימה נגד רופאים משפטיים באבו-כביר במסגרת המאבק של החברה החרדית נגד ניתוחי גופות. היום חזר משי-זהב לכותרות, הפעם בזכות עצמו.
המשרפה של חברת ”עלי שלכת“, המתמחה בהסדרי קבורה חילוניים ושריפת גופות לאנשים המעוניינים בכך, נפרצה והוצתה במזיד. יהודה משי-זהב היה האיש שחשף אותה אחרי שמיקומה נשמר בסוד במשך חודשים ארוכים, והיום הוא טרח לומר בנושא: ”אם יתברר שהיתה הצתה, אנו מסרבים בכל תוקף לגנות אותה, ומברכים את אלו שעשו את זה“. תנו לי לנחש שאת הכלא הוא לא יראה מבפנים, לא במקרה הזה וכנראה שלא אף פעם.
ההצתה היתה שיאו של מאבק שנמשך כבר קרוב לשנתיים. בינואר 2006 הגישה זק“א (שבראשה עומד משי-זהב) תלונה למשטרה נגד ”עלי שלכת“, בטענה שאין חוק המסדיר שריפת גופות. כמו-כן טענו שם שמיקומו של הקרמטוריום חסוי, ולכן יש חשד לגבי מעמדו בחוק רישוי-עסקים. בזק“א לא לקחו בחשבון שהעדר חוק בנושא דווקא פועל לטובתה של חברת עלי-שלכת, שכן אין איסור כלשהו בתחום.
בזק“א לא הצליחו למנוע את הפעלת המשרפה בדרכים חוקיות. שם לא מוכנים לתת לנו, הרוב החילוני, לבחור את דרך הקבורה הטובה לנו או לבני משפחתנו. מבחינתם, רק הם (וכל הממסד החרדי) יקבעו איך ייקבר אדם במדינת ישראל. אם לא מתיישרים לדרישתם - פונים למשטרה. המשטרה לא עוזרת? לוקחים את החוק לידיים, ופשוט שורפים את ”הגורם המפריע“.
אתם יכולים לטמון את הראש בחול ולהגיד לעצמכם ששריפת גופות זה רעיון מזעזע. נכון, לא נעים לחשוב על זה. אני גם לא חושב כרגע על האפשרות. אבל אפשרות הבחירה חייבת להינתן. הציבור החילוני פשוט מוותר על זכויותיו, ומאפשר לממסד החרדי לקבוע במשך שנים את אורחות חייו.
עצוב, אבל זה יימשך ככה. אנחנו יותר מדי מפולגים (ומפונקים) מכדי להילחם על משהו.
הערת הכותב, יום חמישי 16:40: בעת כתיבת הפוסט אתמול בערב, עוד לא הפיק פיו של השר יצחק כהן את מרגליותיו המוכרות, ואמר: ”אני אעשה סוף לאלו המיישמים כאן פתרון סופי מחודש. לא ירחק היום ועם ישראל ישמח לפזר את עפרם האידיאולוגי של אנשים שטניים אלו מחוץ לגבולות המים הטריטוריאלים של מדינת ישראל“. שני בלוגרים אחרים כבר כתבו על העניין - אביעד מ“לגעת באלפקה“ ותום מ“המגדלור“.
נכון לעכשיו יש בדיוק 8 תגובות. רוצה להגיב?
מאת יובל, תחת הנושאים
כללי,
אקטואליה
שני 20 אוג'2007
23:36
בשנים האחרונות עוברת התחבורה הציבורית בארץ הפרטה מהירה מאוד של קווים. האמת שלא מדובר בהפרטה, אלא ברפורמה (שכן אגד ודן הן חברות פרטיות ולא ממשלתיות), וגם לא מדובר בהגברת התחרות - שכן כל אזור ”נהנה“ ממונופול אחר שמנהל בו את התחבורה הציבורית, אבל בואו לא נפריע למשרד התחבורה היקר שלנו.
כעת, עקב ההפרטה, תושבי פתח-תקווה סובלים ומתלוננים רבות על שירותי חברת ”קווים“. כך גם בבקעת-אונו הסמוכה, גם שם פועלת חברת ”קווים“. בעיות יש גם באשכולות אחרים (סופרבוס ברמלה ולוד וישובים נוספים בסביבה, קווים בעמק-יזרעאל, נתיב אקספרס בגליל המערבי ועוד).
במודיעין פעלה עד השבוע שעבר, במשך עשר השנים הראשונות לקיומה, חברת ”מרגלית ש.א. בע“מ“, שפעלה אך ורק באשכול מודיעין. התלונות על שירותיה של החברה היו מרובות, והתושבים קיוו שהחברה תוחלף בחברה גדולה וחזקה יותר. בשבוע שעבר הגיעה חברת קונקס הבינלאומית לעיר. חברה שזכתה לשבחים רבים על פעילותה באשדוד, ואכן הציפיות היו בשמיים. אבל רק חמישה ימים עברו, ותושבי מודיעין כבר חיים בסיוט.
ביום הראשון לפעילות קונקס במודיעין, האוטובוסים של 7:10 ו-7:20 לתל-אביב פשוט לא יצאו לדרכם, והאנשים שגם כך היו אמורים להצטופף באותם אוטובוסים עלו רק לאוטובוס של 7:30 - וכמובן שהמצב באוטובוס לא היה מלבב במיוחד.
בערב האוטובוס האחרון מירושלים פשוט דילג על תחנה באזור התעשייה הר-חוצבים (או שמא לא יצא בכלל מהתחנה המרכזית - לא התקבלה תגובה בנושא), בשעה 23:00 בלילה, והשאיר נוסעים בלי דרך לחזור הביתה מהעבודה. במוצ“ש אוטובוס לירושלים איחר בכמעט חצי שעה. במהלך שעות אחר-הצהריים והערב בכל אחד מהימים האחרונים לא יוצאים אוטובוסים מהתחנה המרכזית בתל-אביב למודיעין - אוטובוסים עמוסים וחשובים מאוד.
היום הגיע השיא האישי שלי, כשחיכיתי לאוטובוס שהיה אמור לצאת בשעה 18:00, שכמובן כלל לא יצא לדרכו. ב-18:20, המוקדנית במוקד החברה (המאוייש 24 שעות ביממה - חבל שלא השקיעו את הכסף והמאמץ בצי אוטובוסים זמין) אמרה ש-20 דקות איחור זה סביר ושאין לי מה להתלונן עדיין. כמה שהיא צדקה. גם האוטובוס של 18:30 לא יצא, ונוסעים זועמים החלו להתקשר כל כמה דקות למוקד. בסופו של דבר רק בשעה 19:30 יצא אוטובוס לירושלים. שעה וחצי אחרי הזמן.
מסתבר שלחברה יש מחסור רציני באוטובוסים ובנהגים, והדבר נרמז ע“י סדרני החברה בשיחות הטלפון הרבות שהם מקבלים מנוסעים זועמים המחכים בתחנות. החברה ככל הנראה פשוט שיקרה לעיריית מודיעין ומשרד התחבורה (וגרוע מכך - לתושבי האזור) כשטענה שהיא תהיה מוכנה לספק את שירותי האוטובוסים בעיר ב-15 באוגוסט. בפועל היא פשוט מדלגת על אוטובוסים רבים עקב כך שהיא פשוט לא יכולה להשלים את כמות הנסיעות המופיעה בלו“ז שהיא עצמה חילקה (בחוברת מהודרת במיוחד).
כעת משרד התחבורה עומד להפריט את שירותי התחבורה הציבורית בדרום השרון - בערים הרצליה, רעננה וכפר-סבא, וכן בקווים הנוסעים מערים אלה לתל-אביב.
לא נותר אלא לקוות עבור תושבי אזור זה שיקבלו שירות מעט טוב יותר מהשירות לו זוכים תושבי מודיעין. כי אם יתברר שגם החברה שתזכה באותו אשכול לא תוכל לעמוד בכמות האוטובוסים והנהגים הנדרשת, יהיה להם קשה מאוד לזכות לאוזן קשבת במשרד התחבורה. תשאלו את תושבי פתח-תקווה.
יובל
נכון לעכשיו יש בדיוק 5 תגובות. רוצה להגיב?