גלעד שליט

דצמבר 2008


917
נועם ואביבה שליט ”עוקבים בדאגה אחר המבצע בעזה“, כך ע“פ העמוד הראשי של עיתון הארץ. הם ”בוחרים שלא לצאת באמירה לתקשורת כל עוד נמשכת הלחימה“. בינתיים בנם עדיין בשבי החמאס. יותר מ-200 אנשי חמאס (וכנראה שגם מספר מסויים של חפים מפשע, אבל אני לא חושב שיש מישהו בעולם שמאמין במלחמה כירורגית לחלוטין - וכל חשיבה שכזו היא נאיבית במקרה הטוב) נהרגו ב-36 השעות של המבצע בינתיים. האם שחרור 450 אסירי חמאס, העברתם לעזה תמורת החייל השבוי גלעד שליט, ופתיחה במבצע ”עופרת יצוקה“ מספר ימים לאחר מכן היו גורמים להצלחה פחותה של תחילת המבצע (ויש להדגיש - הצלחה של פתיחת המבצע, אנו כבר למדי ניסיון מ-2006)? כשם שהתבצעה תקיפה של טקס סיום קורס קצינים של החמאס, התקיפה הייתה יכולה להתבצע גם בטקס קבלת הפנים לאסירים. לאהוד ברק לא חסרה יצירתיות כשהוא רוצה. בינתיים, גלעד שליט סוגר 917 ימים בשבי החמאס בעזה.

העורף, ממשלת ישראל מאחוריך
ראש הממשלה אהוד אולמרט (למי ששכח) פתח את ישיבת הממשלה הבוקר בקביעה שאת הצלחת המבצע תקבע עמידתו של העורף. עמידתו של העורף? למה? למה להפיל על העורף את הצלחת המבצע? האם ילדי שדרות ונתיבות צריכים לדעת לשמור את חרדותיהם בבטן על מנת שהמבצע יצליח? אמהות אשקלון ונתיב העשרה צריכות להפנים את הפאניקה והחרדה לחיי ילדיהן במקרה של מטחי קסאמים וגראדים אימתניים? ע“פ עדויות התושבים, ישנם מקלטים רבים בישובי עוטף עזה שעדיין אינם מתאימים לשהייה ממושכת. אבל אולמרט מעדיף להפיל על העורף את שאלת הצלחת המבצע - אולי בגלל שגם ככה כבר אין לו מה להפסיד, וחנופות עתידיות ל“כוח העמידה המרשים“ של העורף עשויות לצבוע בצבעים נעימים יותר את ימיו האחרונים של אולמרט בתפקיד, לקראת ניסיון קאמבק עתידי.
צה“ל צריך להילחם, ראש הממשלה ושר הביטחון צריכים להנהיג את המערכה, ופיקוד העורף מתוקף תפקידו אמור לדאוג לעורף. לממשלה יש גיבוי מקיר לקיר לפעולותיה, ואין לאולמרט שום צורך לדבר על עמידתו של העורף כתנאי להצלחה.

פה קבור בית החולים
כבר שנתיים מנסים גורמים בעיריית אשקלון, במשרד הבריאות ובבית החולים ברזילי להקים אגף תת קרקעי, שיכלול חדרי אישפוז, חדרי ניתוח וחדר-מיון, כמיגון מפני מתקפות טילים עתידיות. העתיד הגיע, והאגף התת קרקעי איננו. הבעיה הפעם אינה באגף התקציבים של משרד האוצר. הבעיה גם אינה בועדה המחוזית, או בכל גוף אחר שעשוי לעצור עבודות בניה שגרתיות.
הבעיה, כמעט כרגיל - אם מדובר בעבודות תשתית מעוכבות כמו סלילת קטע 18 של כביש חוצה ישראל ממחלף עירון עד מחלף עין-תות (ליד אליקים) - נעוצה בחברה קדישא. הגוף החרדי, שבימים כתיקונם עסוק בניהול מונופול לקבורת יהודים במדינת ישראל (ובשריפת מתחרים פוטנציאליים תוך האשמתם בניאו-נאציזם), מעכב בשנתיים את העבודות עקב הימצאותם של קברים מתחת למבנה. באם ייפגע חס וחלילה בית-החולים ברזילי במהלך המתקפה הקרובה ע“י טיל גראד שיחדור לתוך אחד מאגפיו, לחברה קדישא עשוי חס וחלילה להיות קבר נוסף לאכלס, או אולי יותר. אם הייתי ממש ציני, הייתי אומר שמדובר במהלך עסקי מזהיר*.

יובל

* אבל אני לא ציני, אף פעם

נכון לעכשיו יש בדיוק 7 תגובות. רוצה להגיב?


80 שנים לאחר הירצחם של 67 יהודים בחברון בטבח שיטתי, קבוצה קיצונית בקרב מתנחלי יהודה ושומרון מבצעים פרעות משלהם. בינתיים לא נרצח אף פלשתיני, אבל אל מול המצלמות התבצע ניסיון חיסול של אב ובנו. ברחבי הגדה מתפרעים מתנחלים וזורקים אבנים על כלי רכב פלשתינים. בחברון נשרפו כלי רכב של ערביי העיר ונשבר ציוד רב בבתיהם. אם זה היה הפוך, היה ברור לנו שזו אינתיפאדה והייתה דרישה ציבורית ”להיכנס בהם“ עם טנקים ומסוקים. כאן זה לא יקרה.

זה לא יקרה, למרות שמדובר בקבוצה שבגלוי מבדילה את עצמה מהמדינה וממוסדותיה. שפועלת כחברת סְפַר מודרנית המנותקת מהשלטון המרכזי, לא סרה למרותו ואף נלחמת בו באמצעים קטלניים (את המתנחלת ששפכה חומצה לעינו של השוטר הייתי זורק לכמה שנים טובות בכלא ביטחוני עם אסירות ביטחוניות פלשתיניות, שם מקומה). זה לא יקרה, כי גם בצה“ל ובמג“ב מתגאים בפעולה ”הרגישה והנחושה“, הביטוי הזכור לנו מההתנתקות. האם הרגישות הייתה באה לידי ביטוי גם בפינוי בית פלשתיני? ערביי מזרח ירושלים יכולים להעיד שלא.

”ירו עלינו כדורי גומי… זרקו עלינו רימוני הלם“ בכו המתנחבלים* שהפוגרום שלהם בשכניהם הפלשתינים הופרע בגסות ע“י שוטרי מג“ב. על זריקת אבנים, לא ירי חי, נהרגו 13 מפגינים ישראלים אלימים באוקטובר 2000. אבל הם היו ערבים. ליהודים יש דם שונה, כנראה.
נדיה מטר מ“נשים בירוק“ הוכיחה יכולת ראייה אסטרטגית משובחת, כשקבעה ש“אם אהוד ברק היה מפעיל כוח דומה לשחרור גלעד שליט הוא כבר היה כאן”. כנראה שכל מה שהיה חסר כדי לאחד בין גלעד שליט לבין הוריו היה כמה מאות שוטרים עם קסדות, מגנים ואלות שייכנסו לתוככי עזה או רפיח ויגררו את חוטפיו של גלעד שליט החוצה, בעוד אחד מהם משחרר אותו בנונשלנטיות. איך לא חשבנו על זה קודם. נדיה, לא אמרתם שאתם מאחלים לשוטרים ולחיילים בחברון ש“כולם יהיו גלעד שליט“?

המתנחבלים מקווים לכך שאהוד ברק יצטער על הרגע בו החליט על פינוי הבית - ולכולם ברור שהם מתכוונים לגרום לחידוש האלימות הפלשתינית. עוד כמה נרצחים ישראלים? מצויין, בפעם הבאה אהוד ברק יידע לא להתעסק איתנו.
מוקדם יותר היום חשבתי לעצמי שאם יירצח מישהו יקר לי בפעולות טרור פלשתיניות בזמן הקרוב, אני אדע את מי להאשים. אבל בעצם, למה זה צריך להיות מישהו קרוב אליי? כל ישראלי שיירצח בזמן הקרוב, יירצח לא מעט בגלל הציבור אותו מנהיגים נועם פדרמן, דניאלה וייס, נדיה מטר, הרב משה לוינגר, ח“כ אורי אריאל ומוהל חסר כישרון אחד שמכהן כחבר-כנסת מטעם ש“ס, שטוען כי הסכנה למדינה ישראל נשקפת מאנשים בעלי נטייה מינית שונה משלו. סליחה, הומואיסטים מגעילים.

הציבור הזה ידאג לקרוא לי ולחבריי, אזרחים נאמנים למדינה, בכינוי ”גיס חמישי“ ו“עוכרי ישראל“, בעוד הוא עצמו פועל נגד המדינה, אומר בכנות מפתיעה כי מדינת ישראל היא האויבת של עם ישראל וארץ ישראל (כלומר האויבת שלו - כי השמאלנים, ממרצ ועד אמצע הליכוד כמובן, אינם חלק מעם ישראל האמיתי) ומפגין מול בתיהם של קציני צה“ל - אנשים אולי לא מושלמים, אבל בהחלט אלו שמקדישים את מרבית חייהם לשירות מדינתם.

אף אחד לא מעז להגיד את זה בגלוי, אבל הדרך היחידה בה מדינת ישראל תוכל להחזיר לעצמה את השליטה במצב היא דרך מלחמת אזרחים - אותו ביטוי שהפוליטיקאי הראשון שיגיד אותו, יהיה הראשון שיישחט מבחינה ציבורית. אבל מלחמת אזרחים, לא נגד כלל ציבור המתנחלים אלא נגד אותו ציבור טרוריסטי שהראה היום את פניו - היא הדרך היחידה בה צה“ל והמשטרה יוכלו לחזור להיות בעלי הבית כאן.
מנחם בגין לא טעה כשאמר ”מלחמת אחים - לעולם לא!“. מנחם בגין גם לא דמיין שממפעל ההתיישבות שהוא חלם עליו ייצאו כאלה גידולי פרא.

וסיפור ”נחמד“ לסיום - השבוע סיפר לי אדם מבוגר שיושב לידי באיצטדיון טדי, על חוויות משירות המילואים שלו בחברון לפני שלושה עשורים. לא כעת, כאשר הציבור היהודי בחברון חש שכוחות הביטחון ”בוגדים בו“. אנחנו מדברים על שנות השבעים. הוא ועוד שלושה חיילים היו מלווים את הרב לוינגר לכל מקום אליו היה הולך. הוא בתמורה כינה אותם ואת המ“פ שלהם ”נאצים“. אין מה לדבר על כוס מים באמצע המשמרת מתחת לביתו.
בסוף הקו המ“פ אמר לרב לוינגר את דעתו עליו בצורה שלא משתמעת לשני פנים. הרב לוינגר אמר ”נו, כל המילואימניקים אומרים לי את זה, מה חדש?“.
ובאמת, משנות השבעים עד היום אין חדש. כמות החיילים שנכנסו לחברון עם דעה אחת על היישוב היהודי שם ויצאו עם דעה אחרת לחלוטין גדלה מחודש לחודש. לא צריך להיות שמאלני כדי להבין שהמצב בחברון הוא מזמן בושה לכל יהודי ולכל ישראלי.
בפעם הבאה שהרב לוינגר ייראה לכם כפניה של ארץ-ישראל היפה, תשאלו חייל ששירת שם את דעתו עליו.

סוף שבוע שקט,
יובל

———-

* מתנחבלים - הביטוי מתייחס אך ורק למתנחלים שלקחו חלק בפעולות הטרור בשבועות האחרונים, ולא לכלל ציבור המתנחלים - שאני אמנם חולק על דעותיו, אבל כן מעריך אותו במובן מסויים וכמובן לא חושב להכליל את כולו כמחבלים.

נכון לעכשיו יש בדיוק 22 תגובות. רוצה להגיב?