יובלוג

בשעה טובה, ארבעה חודשים לאחר שנבחר, פתח בנימין נתניהו באופן רשמי את מערכת הבחירות (שכבר נגמרה) וסיפר לעולם כולו מהו ה“אני מאמין“ בו הוא דוגל.
אומרים שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא, וכנראה שראש-הממשלה הפנים שאפשר להתחמק מעימותים עם ציפי לבני לפני הבחירות, להתחמק משאלות עיתונאיות לגבי החזון המדיני ולסמוך על הזיכרון הקצר של העם הכמה למנהיג חזק שיעשה סדר, אבל זה לא יכול לעבוד גם כשאתה ראש ממשלה. במיוחד כשבוושינגטון יושב לראשונה מזה 8 שנים נשיא רציני, שיודע שאי אפשר להמשיך למרוח את המזרח התיכון והגיע הזמן ללכת קדימה אל עבר הפיתרון.
אבל האמת, גם יחסית לנאום בחירות היה מדובר בתוכן רדוד, שטחי ובלתי מספק. מי זוכר שפעם נחשב נתניהו לאשף הנאומים הישראלי.

לא דובר בו על דרכי פעולה ברורות, על יעדים, על מטרות - רק על תפיסת עולם כללית. כזאת שאפילו בתור נאום בחירות הייתה מותקפת על כך שאין בה יותר מאשר תפיסת עולם אוטופית, אשר לא מגובה בדרכים להשיג אותה. אבל אחרי שהנאום הזה עורר כל כך הרבה ציפיות בעולם כולו, ומהדורות חדשות בארץ, במזרח התיכון ובמדינות רבות בעולם העבירו אותו בשידור חי - גם נאום חלול שכזה זוכה לתהודה שכלל לא מגיעה לו.

אני לא מתרגש מכך שנתניהו הוציא מפיו את הביטוי ”מדינה פלשתינית מפורזת“. אין לכך כל משמעות, לא יותר ממה שהיו לאמירותיו הקודמות, וברור שהתנאים שנתניהו מעמיד למו“מ, העובדה שמכרזים לבנייה התנחלות ביתר עילית הוצאו בתזמון מושלם רק אתמול בצהרייםוהקואליציה שמחזיקה את נתניהו בכיסאו לא יאפשרו לו, גם אילו היה רוצה, להקים מדינה פלשתינית אמיתית בגדה המערבית.

הדרישה להכרה פלשתינית במדינת ישראל כמדינה יהודית היא דרישה טיפשית וחסרת משמעות, ועצם העובדה שהיא נראית לישראלים רבים טריוויאלית כל כך מעיד על הרמה הנמוכה של השיח הפוליטי בארץ. אין שום מדינה בעולם שנדרשת להכיר במאפיינים פנימיים של מדינה אחרת. זו דרישה מיותרת שנועדה למטרה אחת בלבד - להכשיל את האפשרות להסכם שלום. ברגע שהרשות הפלשתינית מכירה במדינת ישראל, היא מכירה בכל הגדרה שתבחר מדינת ישראל לעצמה. היא לא צריכה לאשר את היותנו מדינה יהודית, את היותנו מדינה דמוקרטית, את השיטה הכלכלית הקיימת ואת אופן חלוקת התקציב.

לפני הנאום הייתי בטוח שנתניהו ייתן נאום שווה ברמתו לנאומים אשר נשמעים במרכז הליכוד. במהלך הנאום הבנתי שזה אף מתחת לכך. חזרה על ביטויים תנ”כיים לצד ”דאגה כנה“ לעם הפלשתינים, ודיבורים על שלום כלכלי וחיים מלאי תקווה לנו ולשכנינו - למרות שנתניהו יודע מצויין שתקווה לא תהיה לעם הפלשתיני בלי עצמאות, והוא יודע מצויין שאין שום עם בעולם שיוותר על הדרישה לעצמאות.

ביבי מצפה שהעולם יאמין לשקר בו ישראל נשארת המדינה היחידה בעולם המערבי בה ישנם תושבים נטולי זכויות אזרחיות מלאות, ושהפלשתינים יוותרו על דרישתם ארוכת השנים לאזרחות תמורת איזשהו שגשוג שלא יכול להתקיים באזור מוכה פונדמנטליזם דתי זה, לפחות לא כל עוד הסכסוך חי ובועט. ראש-הממשלה יכול לטעון שהפלשתינים לא יכולים לצפות לקבל מדינה כל עוד הם ממשיכים בדרך הטרור, אבל הוא יודע שגם אם הטרור ייעלם לחלוטין מהגדה המערבית, הקואליציה שלו לא תאפשר לו ויתורים והוא ימשיך לדבר על ארץ אבותינו. והוא יודע שכל עוד הוא לא יידע לוותר על אותם חבלי אבות, המאבק הפלשתיני לא יסתיים, ולכן לכל הדיבורים שלו על שלום כלכלי אין שום ערך.
ביבי יודע זאת, אבל הוא מעדיף להמשיך ולהרוויח זמן. נותר רק לקוות שממשל אובאמה לא יקנה את הבלוף.

”איש בישראל לא רוצה מלחמה“ - ביבי יודע שמדובר בשקר, יש בישראל עשרות אלפי אנשים, אם לא יותר, שמעוניינים במלחמה עם איראן. שחלק ענק בציבור מחכה לסיבוב הבא בעזה, לסיבוב הבא בלבנון ומה לא. שיש קבוצה לא קטנה שמייחלת למלחמת גוג ומגוג. שקבוצות אלה, אולי מלבד האחרונה (וגם זה לא בטוח) מיוצגות בממשלה שהוא עומד בראשה. הוא יודע את זה, אבל זה לא מפריע לו לזרוק לחלל האוויר את אותן מילים חסרות משמעות, כמו המילים ”תמיד הושטנו יד לשלום“ שלא מבוססות על כלום מלבד השכנוע העצמי שאנו תמיד היינו בסדר (תוך כדי הרחבת ההתנחלויות ופיצול הגדה לשלושה חלקים נפרדים).

שום בשורה לא יצאה מ“נאום בר אילן“ של נתניהו. הרבה ציפיות, שלא ברור מהיכן באו, שנעלמו בחלל של מרכז בגין-סאדאת. מרכז הקרוי על שם שני מנהיגים אמיצים וישרים, למודי מלחמות וכאובי שכול, שלקחו את הסיכון (אחד מהם שילם עליו בחייו), פעלו באומץ והביאו שלום לבני עמם - לפחות באותו גבול.
נתניהו הוא לא מנהיג כמו בגין, הוא לא מנהיג כמו סאדאת. הוא סתם עוד סותם חורים, עוד ראש-ממשלה חסר משמעות שנצטרך לקוות שמהקדנציה שלו לא נזכור יותר מדי, כי כמו שזה נראה - כרגע ניתן לצפות רק לזכרונות רעים.

יובל