גלעד שליט

אוגוסט 2009


אני יודע שבאופן כללי אני לא מעדכן כאן לעתים קרובות, אבל הפעם זה באמת כאב לי כי היו כל כך הרבה נושאים לכתוב עליהם - פרשת דודו טופז, פרשת העיתון השבדי, מקרי האלימות הבלתי פוסקים ועוד ועוד. על כל אחד מאלה רציתי לכתוב, אבל לא יכולתי למצוא את הזמן - עקב מעבר דירה (מהקצה הצפוני של ירושלים לקצה הדרומי של העיר - לפחות הקצה הדרומי ’המקורי‘, עד הקמת השכונות גילה והר-חומה) לצד לחץ בלימודים ובעבודה. פספסתי את הנושאים האלה, ובסופו של דבר הסתפקתי שוב בנושאים ירושלמים. יצא פוסט טיפה ארוך, אבל חייבים להדביק את הפער איכשהו, לא?

להתראות פסגת זאב
לפני שנתיים בדיוק עברתי לגור בשכונת פסגת-זאב - אחת משכונות הקצה הצפוניות של ירושלים, שכונה שהוקמה מעבר לקו הירוק במהלך שנות השמונים (והצטרפה לנווה-יעקב שהוקמה מיד לאחר מלחמת ששת הימים ונמצאת אף צפונה לה) ומהווה כיום את השכונה הגדולה בעיר עם למעלה מ-50,000 תושבים.
כתבתי כאן לפני שנתיים על ההתלבטות המוסרית לגבי המגורים מעבר לקו-הירוק שתמיד תהיה לשמאלני/תומך-מפלגת-שמאל כמוני. אבל מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני תמיד בוחר את עמדותיי בכל נושא על פי מה שנראה לי נכון ולא על-פי דבריו של יו“ר מרצ/עורך הארץ/עורך האפטונבלדט השבדי.

אז אחרי שעזבתי את פסגת-זאב, וחזרתי להתגורר בירושלים שבתוך הקו-הירוק, אני יכול לכתוב שוב את דעתי על סוגיית השכונות היהודיות של ירושלים שמעבר לקו הירוק בלי שאואשם באינטרס אישי (שגם לפני כן לא היה לי, משום שלא החזקתי בנכס בפסגה - אלא שכרתי דירה).
לגבי פסגת-זאב, ולמעשה לגבי כמעט כל שכונה ירושלמית שהיא, אני מאמין שסיפוח (ומתן זכויות מלאות לתושבים) של שטחים סמוכים לירושלים וצירופם לעיר, במסגרת יכולתה של ישראל לקלוט פלשתינים לתחומה, הוא מעשה נכון וצודק עבור מדינה חפצת חיים לבירתה. נושא חומת ההפרדה העוברת בתוך העיר הוא כבר נושא אחר לחלוטין והדיון לגביו הוא שונה (וגם בתוך אותן שכונות יש דעות לכאן ולכאן לגבי הגדר - דבר שלמדתי בפסגת-זאב), אבל הקמת השכונות היא לא עוול מוסרי כה גדול בעיניי, בכל מקרה לא גדול יותר מהעוול הזמני של הקמת ערים וישובים אחרים ב-1948-49 ובשנות החמישים.
ואגב, נושא מלון שפארד ובאופן כללי ההתיישבות היהודית בשייח-ג‘ראח וכן בסילוואן ובראס אל-עמוד הם נושאים אחרים גם כן, ובהם מדובר על התיישבות יהודית נקודתית בתוך שכונות ערביות מובהקות (עם היסטוריה יהודית מסויימת), וגם כאן נדרש דיון נפרד.

קרית-יובל
שכונה ירושלמית גדולה אחרת, השוכנת בדרום-מערב העיר, היא קרית-יובל - לאורך כל שנותיה שכונה חילונית מובהקת (עם תושבים דתיים שחיו וחיים בצוותא עם שכניהם החילוניים, איש-איש באמונתו ובאורחות-חייו) - אשר נאבקת כיום נגד תחילתה של מגמת התחרדות בשכונה. בניגוד לשכונות אחרות שנפלו ללא מאבק - דוגמת רמת-אשכול ומעלות דפנה, וכן נווה-יעקב הגדולה אשר תושביה החילוניים האחרונים כבר מתכננים את מקום המגורים הבא שלהם - תושבי קרית-יובל נאבקים מראש, בצורה מעוררת כבוד, וכבר רשמו מספר הצלחות (לצד מספר מאבקים שעדיין מתקיימים, לדוגמא על ”עמודי עירוב המהדרין“).
מאבק מוכר אחד בעיר התקיים על מגרש ורבורג - מגרש פתוח בלב אזור חילוני מובהק בקרית-יובל, אליו פלשו לפני יותר משנה אנשי עמותה חרדית אשר התכוונו להציב במקום קרוואנים למוסדות חינוך חרדיים, ואף הביאו טרקטור ומודדים על מנת לאפשר את תחילת העבודות. משמרות של תושבי השכונה, ביניהם פרופסור דני מנדלר מהחוג לכימיה באוניברסיטה העברית, הצליחו לעכב את תחילת העבודות במקום עד פינוי הכלים בהוראת העירייה.
לפני מספר שבועות החליטו תושבי השכונה המתגוררים בסמוך למגרש לנצל את השטח לטובת פעילות תרבות לתושבי השכונה האמיתיים - וביום שישי ה-14 באוגוסט הוקרן במגרש, תחת כיפת השמיים ולעיני כ-300 צופים, הסרט ”הנסיכה הקסומה“ (“My name is Inigo Montoya, you killed my father, now preper to die“). ההצלחה הולידה הקרנה נוספת - וביום שישי האחרון באה כמות דומה של אנשים, מתוכם כמה עשרות ירושלמים משכונות אחרות, להקרנה של ”האחים בלוז“. ומכיוון שהסרט מוקרן בשעה מוקדמת - 21:00 בערב - אפשר אחרי זה לצאת לאחד מעשרות מוקדי הבילוי במרכז העיר שפתוחים בשישי בערב. כן כן, בירושלים.
חבל שכלי תקשורת אשר מרוכזים רובם ככולם בתחומי תל-אביב, בהם בולטים ”הארץ“ ואתר ”וואלה“, מתרכזים מדי מוצ“ש וראשון בלתאר את ”ירושלים בוערת“, במקום לספר על הפעילויות היפות שעושים תושבי העיר כדי לשמור עליה מקום שכיף לחיות בו, גם לחילונים.

אובמה כשר?
פיצה ”אובמה“ הוקמה סמוך למועד בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות-הברית על-ידי מעריץ ישראלי, והיא ממוקמת בדרך חברון 47, בפאתי שכונת אבו-טור המעורבת (בין שתי חנויות הסופר-מרקט הפתוחות 24/7). הפיצה היא כשרה מעשית, לא ”מועשרת“ בתוספות לא כשרות, אך חסרה תעודת כשרות עקב פתיחתה בשבת. יש דתיים שזה מספיק להם, וכמובן שיש מקפידים המעדיפים לאכול במקום אחר.
לפני מספר ימים עצרתי לקנות משולש פיצה במקום, ושמעתי מבעל העסק שהוא שוקל לסגור את העסק בשבתות ולקבל תעודת הכשר מהרבנות הראשית על מנת לא להפסיד את הקהל הדתי. לגיטימי לחלוטין, אין לי ציפייה שכל בתי העסק בעיר לא יהיו כשרים - ירושלים היא עיר מעורבת, ובעיר הזאת צריכים לחיות דתיים וחילוניים ביחד - והצרכים של שני הציבורים צריכים להתקיים. כמובן שמדובר כאן בשיקול עסקי טהור של בעל העסק אשר לא מעוניין להפסיד לקוחות.
אבל בירושלים אין יותר מדי בתי עסק אשר פתוחים בשבת, לפחות מחוץ למרכז העיר, ועל כל אחד כזה צריך להילחם - לא להילחם באלימות כמובן, אלא פשוט להפוך את הפתיחה בשבת לרווחית. אז אם אתם באזור תלפיות/ארנונה/ארמון-הנציב/גילה/הר-חומה, נוסעים צפונה לכיוון מרכז או צפון העיר וחשקה נפשכם בפיצה - נסו את אובמה. אני לא טוען שזה צ‘ילי, אבל זה בהחלט טעים ועושה את העבודה.
וברור שיש כאלו שלא יאמינו לי, אבל לא רק שאין לי קשר לבעל המקום, אני אפילו לא יודע איך קוראים לו.

אחדות מול הכפייה
אתמול (שבת) אחר-הצהריים, בדומה לשבתות רבות אחרות בתקופה האחרונה, התייצבנו בכניסה לחניון קרתא כעשרים ירושלמים, חמושים בדגלי ישראל, להפגין תמיכה במשטרה ובשלטון החוק במדינת ישראל, ותמיכה במבקרים בעיר אשר בחרו להחנות את רכבם בחניון קרתא ובאופן כללי לבוא לבלות בעיר בשבת. מולנו עמדו כמה מאות חרדים אשר זרקו עלינו מכל הבא ליד - בקבוקי קולה, ביצים, חצץ (כנראה את הסלעים הם גמרו בשבוע שעבר, מול פתח-תקווה) ואיכשהו הצליחו לפספס תמיד, וניסו פעם אחר פעם לחסום את הכניסה לחניון בעוד המשטרה מבצעת עבודה יפה ועוצרת כל עבריין.
מה שהיה חדש לי הפעם הוא הופעתם של שלושה בחורים דתיים צעירים, אשר החזיקו שלטים נגד ”הטרור החרדי“ ובעד פתיחת החניון. כבר היו דתיים בהפגנות הירושלמים החופשיים בשבתות, אבל הפעם לא היה מדובר בדתיים של מימ“ד או דתיים אחרים הקרובים יותר לעמדות השמאל. גם בציונות-הדתית מימין יודעים כי המאבק שלנו הוא גם מאבקם, המאבק של כל מי שמאמין במדינת ישראל (על אף חילוקי הדעות הברורים בתחומים אחרים). נותר רק לקוות שבפעם הבאה יהיו יותר משלושה כאלה, ויותר מעשרים מהצד שלנו. אמנם אנחנו לא רוצים לגרום עוד כאב ראש למשטרת ירושלים, אבל בהחלט צריך להפגין נוכחות גדולה.

שבוע טוב,
יובל

עדכון: מסתבר שבאתר החרדי ”כיכר השבת“ ממש סערו הרוחות עקב הופעתם של המפגינים הדתיים. הנה הכתבה ובתוכה תמונת המפגינים.

נכון לעכשיו יש בדיוק 10 תגובות. רוצה להגיב?


בדומה לאדם שרצח את שני הוריו וביקש מחילה מהשופט משום שהוא יתום, פשעו ביום שישי בצהריים קבוצה של מתנחלים כשנכנסו לשטח הצבאי הסגור במקום בו עמדה ההתנחלות חומש, בצפון השומרון, וקבלו על כך שפינויים נגרר לתוך השבת. ”אלו מעשים שלא ראויים לקצינים בכירים בצבא יהודי, יש להדיח את מי שפיקד על חילול שבת המוני כזה. אין מילים לתאר את החרפה והביזיון“, אמר הרב יהושע שמידט, ראש ישיבת ההסדר בשבי שומרון.

חבל להכביר במילים על ההיתממות העלובה של הרב שמידט ותלמידיו - אדם שפשע לא יכול להתלונן על עצם אכיפת החוק כנגדו. אבל על הביטוי ”צבא יהודי“ ראוי להתעכב, משום שהוא מגלם בתוכו את המדרון בו מידרדר צה“ל בשנים האחרונות, ושקשה לראות את קצהו.

ראוי לזכור כי הרב שמידט הוא ראש ישיבת הסדר, וככזה הוא פועל בשיתוף פעולה עם הצבא ו“מכשיר“ ערכית חיילים שחלק לא קטן מהם ממשיך לתפקידי פיקוד. אם התפיסה שהוא מנחיל לתלמידיו היא כי מדובר בצבא יהודי, וכי חוקי היהדות הם מעל חוקי המדינה אותה הצבא משרת ועליה הוא מגן - יש לבדוק מדוע הצבא עדיין פועל בשיתוף פעולה עימו. הרי מדובר בבעיה עמוקה הרבה יותר מהקריאות הבודדות לסירוב פקודה אותן תקף האלוף (הדתי) במיל‘ אלעזר שטרן לפני כמעט ארבע שנים

מדובר בתפיסה שמסבירה את כל הקריאות העתידיות לסירוב פקודה, ושמוסברת תמיד ב“תראו איזו מוטיבציה ואילו אחוזי גיוס גבוהים יש מאותן ישיבות“. נכון, ישנם אחוזי גיוס גבוהים, מרביתם לשירות קרבי, אבל אם השירות הזה מותנה בהתאמה לתפיסת העולם האידיאולוגית של אותה קבוצה - צריך לבדוק האם הנזק לא עולה על התועלת, או שאין הוא לפחות מתקזז איתה.

לפני מספר חודשים נכחתי בטקס ההשבעה של טירוני חיל השריון בלטרון, במהלך הטירונות של אחי הצעיר. בניגוד לטקסים צבאיים קודמים בהם נכחתי, בטקס זה נאם רב צבאי שדיבר על חשיבותה של ארץ-ישראל השלמה והדת היהודית בצבא, הלהקה שהופיעה הייתה להקת הרבנות הצבאית (שכמובן כללה חיילים גברים בלבד), והשירים שהושמעו היו שירים דתיים בלבד.

תהליך ההקצנה הדתית שעובר על הצבא, בראשותו של הרב הצבאי תא“ל אביחי רונצקי, אשר טוען כי ”השבת חשובה מחיי גויים“, לא נעצר בטקסי השבעה בלבד.¼br /> הרב רונצקי מקדם יחידה שתפקידה להחזיר את הצבא בתשובה, כמובן לא בערכי היהדות המתונה אלא בערכי היהדות של רונצקי וחבר מרעיו מאיתמר ואחיותיה בשומרון. היחידה מזמינה יחידות צבא לסופי שבוע ללא תשלום בירושלים. בסופי שבוע אלה הרבנות אחראית על התוכן, שאינו מתואם עם חיל החינוך אך מגובש בשיתוף פעולה הדוק עם עמותת הימין אלע“ד (אל עיר דוד), הפועלת להרחבת ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, בין השאר בכפר סילוואן.

חיילים שנכנסו לעזה בזמן מבצע עופרת יצוקה, מבצע אשר זכה לתמיכה על ידי מרבית הזרמים הפוליטיים בישראל, מימין ומשמאל, קיבלו חוברות בעלות מסרים פוליטיים ע“י אנשיו של רונצקי. ואם במקרים קודמים עוד היה ניתן לטעון כי מדובר אך ורק בחיזוק היהדות בצבא הישראלי, בו משרתים בעיקר יהודים אך לצידם משרתים לא מעט דרוזים, צ‘רקסים, וכן נוצרים ומוסלמים, כאן כבר ברור כי נחצה הגבול. מדובר בטינוף פוליטי של הצבא ע“י קצין שקיבל דרגת תת-אלוף במשגה קשה של שר הביטחון והרמטכ“ל, ומשתמש בה על מנת לבנות את הצבא על פי השקפת עולמו, כשהוא עוקף אלופים, תתי-אלופים אחרים (כקצין החינוך הראשי) ואת הרמטכ“ל עצמו. עקב רצון להימנע מעימות נוסף עם המתנחלים אחרי ההתנתקות, הצבא מעדיף להשאיר את רונצקי בתפקידו. הנזק העתידי יהיה עצום.

הקשר ההדוק בין ישיבות ההסדר, עמותות המתנחלים והרבנים הקיצוניים בשטחים לצבא הורס אותו מבפנים, מנתק את הצבא ממרבית העם - שאינו דתי - והופך את הצבא לגוף פוליטי השבוי בתפיסות של צד אחד במפה הפוליטית.

הימין הישראלי, גם זה שבשטחים, הוא לגיטימי בשיח הפוליטי. יש לו מקום, אך המקום הזה הוא לא בתוך הצבא. קצינים בצה“ל לא יכולים להשתמש בו כדי לקדם אג‘נדה פוליטית, וזה בדיוק מה שעושה הרב רונצקי, וזה מה שעושים ראשי ישיבות ההסדר - שאמנם אינם קצינים בשירות פעיל אך הכוח שלהם בצבא, כ“מפקדים“ נוספים של תלמידיהם שהתגייסו, הוא עצום. הגיע הזמן ששר הביטחון אהוד ברק יעשה משהו אחד כמו שצריך - וישים לזה סוף.

הערה, 30.8: עקב תקלה טכנית (טוב, יותר עקב חוסר ריכוז שלי וסימון למחיקה של ההודעות אותן לא רציתי למחוק, בניגוד לספאם שמסביב) נמחקו 7 התגובות האחרונות לפוסט הנ”ל. עם המגיבים הסליחה.

נכון לעכשיו יש בדיוק 12 תגובות. רוצה להגיב?


אני לא הומו. ברוך השם, אני ”בריא“ - לפחות לדעתם של אנשים חולים בנפשם ולוקים בשכלם, אשר החליטו כי ההומואים מחדירים רעל לחברה וכי הם מעודדים השמדה עצמית. נכון שאני לוקח כאן הימור שכל מה שאני כותב יהיה לא רלבנטי בעוד כמה שעות, אם באופן מפתיע יתברר שהפיגוע לא נעשה על רקע שנאה להומואים ולסביות (או סתם לא על רקע דתי-חרדי ועקב ההסתה הפרועה של חברי-כנסת מש“ס), אבל אני מוכן לקחת אותו - כי גם במקרה כזה, שום דבר לא ינקה את ניסים זאב, שלמה בניזרי וחבריהם מההסתה הפרועה שהם ביצעו בחברי הקהילה הגאה (עידכון, 15:50 - פוסט מצויין עם אוסף הפנינים של ניסים זאב, אלי ישי, שלמה בניזרי, הרב דוד בצרי וחבריהם, שכמובן הזדזעזעו עד עמקי נשמתם מהפיגוע אתמול).

למה פחד?
פחד, כי הרצח הזה לא מכוון רק נגד הקהילה הגאה. הוא מכוון נגד כל מי שלא פועל לפי התכתיבים המטורפים של קבוצה מסויימת, אשר מסוגלת, כמו קבוצות דתיות פנאטיות אחרות לאורך ההיסטוריה בכל רחבי העולם, להצמיח מתוכה את המטורפים שטופי-המוח הללו שיבצעו את המעשים הקיצוניים ביותר. הרצח הזה מכוון נגד כל אדם חופשי שלא מפחד לעמוד על שלו.
פחד, כי כתבתי כאן איך עירי הפכה למוקד פרעות שהזכיר את ימי האינתיפאדה הקשים לפני מספר שבועות, עקב מעצר של אשה מיוחסת מפלג קיצוני (תולדות אהרון) בעדה החרדית.  למה שבפעם הבאה לא ישתמשו גם בנשק חם?
פחד, כי יש לי חברים מחוץ לארון, שלא מסתירים את נטיותיהם גם בעירנו הקדושה ירושלים - ובאופן טבעי, לפעמים יוצא לנו להסתובב ביחד. אולי הכדור הבא יפגע בי? או באחד מחבריי?
פחד, כי אני לא מפחד להילחם על תפיסת העולם החילונית שלי גם בירושלים. אני הולך להפגנות הפורום למען ירושלים חופשית, מניף שלטים ודגלים כמו כולם, ולוקח את הסיכון שמטורף אחר יחליט לפגוע בכל מי שחושב שעיר תיירותית - ראוי לה שחניונים בה ייפתחו גם בשבת.
פחד, כי מי יודע אם בפסח הבא לא יגיע אדם חשוך וחמוש לפיצה צ‘ילי, איוו או כל בית-עסק אחר בירושלים (או בכל מקום אחר בארץ, כולל תל-אביב - כמו שראינו אתמול) שמוכר חמץ בפסח ויחליט לירות בכופרים שלא שומרים כשרות?

בשבוע שעבר הייתי באימון מילואים בצאלים. בשיחה עם אחד החברים בפלוגה עלה, בין השאר, נושא נטייתו המינית. הבחור, כמו מילואימניקים (וחיילים סדירים) רבים אחרים הוא הומו. זה לא כזה פרט חשוב, הוא גם לא נדיר, אבל מעניין איך מרגיש אדם כזה כאשר הוא הולך באחד השבועות החמים בשנה לשירות מילואים במדבר, מתנתק מחייו האזרחיים וממחוייבותיו הקודמות, ונציגיו של מגזר אחר - שאינו עושה צבא ומילואים - אומרים עליו שהוא מעודד השמדה עצמית?

שוב, יכול להיות שיתברר שמדובר ברצח על רקע אחר. יכול להיות שלא מדובר בחרדי שהוסת עקב דברים שנאמרו בכנסת ובכינוסים של ש“ס או פלגים חרדיים אחרים, אבל את התחושה הקשה שיש לי ולרבים אחרים בעם החל מאתמול בלילה יהיה קשה להעלים.

שבוע טוב,
יובל

נכון לעכשיו יש בדיוק 26 תגובות. רוצה להגיב?