יובלוג

היום (חמישי) סיים גדוד המילואים שלי תעסוקה של כמעט חודש בגזרה שקטה יחסית בשטחים, על קו התפר שבין גוש עציון לאזור יהודה שבתוך הקו הירוק.

הפלוגה שלי התמקמה באזור ביתר-עילית. מכיוון שהאזור הזה הוא אחד האחרונים בגדה המערבית שאינו מוקף בגדר ההפרדה, דבר הידוע היטב לפלשתינים תושבי האזור (וגם אלו שאינם תושבי האזור), מרבית העבודה של כוחות הביטחון באזור - מלבד מספר אירועים של זריקת אבנים על הכביש בין ביתר-עילית לבית-שמש - היא מרדף אחרי שוהים בלתי-חוקיים (הנכנסים לתוך תחומי ישראל על מנת להתפרנס, אך כאמור החשש הוא שחלקם ייכנסו למטרות טרור או פשיעה). וגם אם מדובר בעבודה שדומה יותר לעבודת משטרה מאשר לעבודת צבא, וגם אם קשה מאוד למצוא ריגושים במרדפים בלתי-נגמרים אחרי מהגרי עבודה לא-חוקיים, דבר הגורם חוסר נוחות לחלק נכבד מהחיילים, אין ספק שמדובר בעבודה מתישה, וכל מי שעוסק בה יודע שהמטרה העיקרית היא מניעת פעילות חבלנית עוינת כנגד אזרחי מדינת ישראל.

אז אני, בתור מילואימניק שבא לקו לטיפה יותר משבועיים, לא ממש לקחתי לב את דבריו של חבר-הכנסת הקיקיוני דני דנון (הליכוד) לפיהם לאחרונה, בהוראתו של שר הביטחון, כוחות הביטחון ביו“ש עסוקים באכיפת ההקפאה במקום בהגנה על אזרחי ישראל, ועקב כך יצא לפועל הפיגוע הנפשע אמש בשומרון בו נרצח אב לשבעה ילדים. אחרי הכל צריך להבין את ח“כ הנכבד דנון, גם בממשלה של 37 חברים הוא לא מצא מקום, וחייבים להיכנס בדרך כלשהי לתקשורת - ומה יותר טוב מפיגוע בו אפשר לרקוד על הדם הטרי? אבל אם הייתי חייל סדיר, שבמשך חודשים ארוכים בשנה עסוק בהגנה על ההתנחלויות ביהודה ושומרון וכן על הישובים בעומק ישראל, יש סיכוי טוב שהייתי נעלב. לא בשם ברק כמובן - הוא ראוי ללא מעט גינויים - אבל בשם החיילים שעושים ימים כלילות לילות כימים גם כיום כדי לשמור על חיי ישראלים, מי בגדה המערבית ומי בישראל שבתוך תחומי הקו הירוק.

דנון - קיבל את השורה שלו

בוז‘י, הישראלי הממוצע
ביתר-עילית היא לא עוד התנחלות. היא עיר ענק, החולשת על שטח עצום (בקנה מידה ישראלי, ובוודאי בקנה מידה של יו“ש). אמנם מדובר בכ-50,000 תושבים, אבל מבחינת שטח הישוב מדובר על עיר עצומת מימדים, גדולה יותר מבני-ברק בת 150,000 התושבים, שהולכת ונבנית בקצב מהיר במיוחד. גם בתוך תקופת ההקפאה יש אישור מיוחד להמשיך ולבנות את שכונותיה המתחדשות, אל מול הכפר העלוב (בכל קנה מידה, גם פלשתיני) ואדי פוכין.
במהלך השהות של הפלוגה באזור הגיע לביקור בביתר-עילית שר הרווחה יצחק (בוז‘י) הרצוג. מהתקשורת למדנו שהשר הגדיר את ביתר עילית כ“נהנית מהסכמה לאומית רחבה“ (חבל שאין תפיסה לאומית רחבה בתוך הישוב, בו ישנם לא מעט תושבים המדברים אידיש ואינם מכירים במדינת ישראל, וזאת בלי להזכיר את אחוז הגיוס האפסי בתוכו) בתור חלק מגוש-עציון.
קשה להתווכח עם טענה זו. גוש עציון הוא אכן אזור הנתפס בקרב הציבור הרחב כישראלי יחסית לאזורים אחרים בגדה המערבית. גם בשל הבניה היהודית הנרחבת באזור, והרבה יותר בגלל ההיסטוריה של האזור לפני 1948 - אז הכיל מספר ישובים יהודיים (שגם אז היוו מיעוט בלב אזור ערבי, אבל זה לא היה ייחודי לגוש עציון אלא היה כך באזורים רבים ברחבי ארץ-ישראל המנדטורית). ישובים גדולים כביתר-עילית, אפרת ואלון-שבות - אין דינם בעיני הישראלי הממוצע כתפוח או יצהר.

העניין הפעוט שהרצוג והישראלי הממוצע מתעלמים ממנו הוא שוב עשרות ומאות אלפי פלשתינים שגרים בתוך האזור הזה, שנהנה מהסכמה לאומית רחבה, ואף אחד מאיתנו לא ממש מעוניין לתת להם תעודת זהות כחולה ואפשרות להפוך לישראלים לכל דבר, בעלי זכות הצבעה לכנסת. זה לא רק ואדי פוכין הקטנטן ששוכן ברצועה הצרה שמפרידה בין ההתנחלות ביתר-עילית לישוב היפה והמתפתח צור-הדסה, השוכן בתוך תחומי הקו-הירוק. נניח של-1,000 הפלשתינים (פחות או יותר) המתגוררים בו נוכל לתת תעודת זהות כחולה. הרי לא רק בהם מדובר.

מדובר בעשרות אלפי תושבי הכפרים נחלין וחוסאן שמקיפים את ביתר-עילית מהכיוונים האחרים. מדובר במחנה הפליטים אל-ערוב והכפר בית-פאג‘ר שליד אפרת, אליהם נכנסנו אחרי אירוע הדקירה שאירע בצומת גוש-עציון במוצאי-שבת של לפני שבועיים, ואחרי ביקור קצר בהם הבנתי שכנראה לא אליהם התכוון השר הרצוג כאשר דיבר על אזור ”בעל הסכמה לאומית רחבה“. מדובר על תוקוע, כוויזבא ואום-סלמונה. ישובים אלה מפרידים בין גוש-עציון ”המרכזי“ למזרח גוש-עציון, המכיל בין השאר את הישובים נוקדים, כפר-אלדד ותקוע.

לישראלי הממוצע בוז‘י הרצוג נוח להסתכל על אפרת ועל אלון-שבות, שבהחלט מכילות אוכלוסייה איכותית ותורמת, לצרף אליהן את ניו-מאה-שערים (ביתר-עילית, ומדובר באוכלוסייה זהה לחלוטין, רק הפעם בבניינים חדשים ויפים לצד רחובות מוארים ורחבים) ולקבוע שמדובר באזור שכולנו מסכימים עליו. נוח להסתכל על האזור הזה, כי אנחנו אף פעם לא מביטים הצידה לראות את האוכלוסייה הנוספת שחיה באותו אזור. הרי צומת גוש עציון הוא הצומת המרכזי של אפרת, אלון-שבות, בת-עין ונווה-דניאל. אז מה אם הוא משרת בעיקר כלי רכב בעלי לוחית זיהוי ירוקה?

אפשר להגיע לפשרה מדינית שתכלול חלקים מגוש עציון בתוך מדינת ישראל, אפשר גם ללכת למהלך חד צדדי שישאיר חלקים מסויימים בשליטת ישראל. אני ממש לא מקדש את הקו-הירוק. אבל קביעה כי כל גוש-עציון נהנה מהסכמה לאומית רחבה, נובעת או מבורות או מהתעלמות מהמציאות - גם אם מדובר בהתעלמות קולקטיבית שזוכה לקונצנזוס. אני בטוח שהישראלי הממוצע בוז‘י לא רוצה לצרף למטלות משרד הרווחה עליו הוא מופקד טיפול בעשרות אלפי פלשתינים נוספים.

שבת שלום,
ותנחומים למשפחת חי משבי שומרון שאיבדה את אביה בפיגוע בשומרון.
יובל