יובלוג

לפני כשבוע טען ח“כ אריה אלדד כי הבריטים גרועים מכלבים. אני מסכים עם האמירה, אבל לאו דווקא בקשר לבריטים, אלא במובן הרחב - הכלב הוא אכן בעל חיים עדיף על בן האדם. כאן נגמר החלק בדבריו של אלדד שלא עורר אצלי גיחוך. אריה אלדד סיפר את הסיפור על ההגדה של פסח שהקריא אביו, ישראל שייב-אלדד, למאות האסירים בכלא לטרון ב-1943. באותו סדר פסח, אותו מעלה אריה אלדד על נס, השווה ישראל שייב-אלדד את הבריטים לכלבים, ושאל את מפקד הכלא ”מי שמך לשפוט אותנו?“.

מה מפריע לי כאן? ההתרפקות על אדם שכביכול ראה את הנולד כבר באותם ימים - את ”הבריטים הכלבים“ - כשלמעשה היה אלדד אחד העיוורים הגדולים ביותר שקמו במסגרת הרחבה של התנועה הציונית. הוא כמובן היה לחלוטין מחוץ לתנועה הציונית הממוסדת, אבל אם מתייחסים להוגים ציוניים באותן שנים, צריך, עם כל הצער, להתייחס גם להגותו. וההגות הזו, גם כשהיא באה מאדם משכיל כל כך (שתרגם לעברית את כל מרבית כתבי ניטשה), היא לא מרשימה במיוחד.

אריה אלדד מדבר בימינו על האנטישמיות הבריטית, אבל הוא שוכח שהאדם אותו הוא מצטט פספס בתחילת שנות הארבעים את האנטישמיות הגדולה ביותר שידע העולם (רמז - זו לא הייתה האנטישמיות הבריטית), וראה אותה כאנטישמיות קלאסית שיכולה לעבור מהעולם אם רק יוכיחו היהודים רצון לשיתוף פעולה והגירה מרצון מיבשת אירופה - למרות שגרמניה הנאצית אמרה כבר בראשית דרכה מה דעתה על כך, כשפרסמה את תורת הגזע הידועה לשימצה.

בחודשיים האחרונים אני עוסק בתחילתה של עבודת מחקר על תפקיד הלח“י בימיו של אברהם (יאיר) שטרן, או יותר נכון על תפקידו של ארגון האצ“ל בישראל (שמו של ארגונו של שטרן, אשר פרש מארגון האצ“ל המקורי. הלח“י היה שם שניתן לארגון שהוקם על חורבות האצ“ל בישראל לקראת סוף 1943) במסגרת הישוב העברי בארץ בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.

עדיין לא סיימתי לענות על כל השאלות שהצבתי לעצמי לפני העבודה, אבל גם בשלב זה אני יכול להגיד בביטחון מוחלט שההערכה לה זוכה ”יאיר“ (ואיתו ישראל אלדד ואחרים) בקרב ישראלים רבים נובעת אך ורק מבורות (שגם אני הייתי שותף לה) לגבי תפיסתו את הכוחות הנלחמים במלחמת העולם השנייה. בניגוד לטענות מסנגריו, לא פעל ”יאיר“ לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית לטובת הצלת יהודים, אלא מתוך אמונה אמיתית כי דרכה הפאשיסטית של גרמניה הנאצית (וקודם לכן, של איטליה הפאשיסטית) היא זו שצריכה לכונן את הסדר החדש באירופה, וכי אין סיבה שהיא לא תתמוך בהקמת מדינה יהודית פאשיסטית. הדבר מוכח ומופיע באלפי מסמכים, שעל חלקם חתומים אנשי שטרן בעצמם. כל המסמכים הללו נמצאים בארכיון מחלקת המדינה האמריקאית במרילנד, בחדר שלם המיוחד לחבורת שטרן.
ישראל שייב-אלדד, אביו של אריה אלדד וגיבור סיפור ”ההגדה של פסח בכלא לטרון“, היה מראשי ארגונו של שטרן (ובהמשך מראשי ארגון הלח“י), והיה ללא ספק הבולט שבמוריו הרוחניים של שטרן. גם אב“א אחימאיר, מברית הבריונים הפאשיסטית של שנות השלושים, היה כזה - אך הוא הבין בתחילת מלחמת העולם השניה כי עם כל התיעוב שלו לבריטים, הם ללא ספק הצד המוסרי ביותר במלחמת העולם שנפתחה זה עתה. למרות הפצרותיו, יאיר העדיף ללכת אחרי עמדתו של שייב-אלדד.
ומה אמר אותו שייב-אלדד?

”המשימה העיקרית של היישוב היא גירוש האויב הבריטי, שאין לו תקווה לנצח במלחמה. אין טעם להילחם בהיטלר, ואין טעם להתייחס לנעשה בגולה אלא כמאגר לעלייה ארצה ולהקמת ’מלכות ישראל‘ בארץ-ישראל….‏
הצבאות הבריטים הכושלים נהדפו עד פתחה של מצרים ונראה כי ימשיכו לסגת. מה שצריך לעשות, ומנהיגי היישוב ובראשם וייצמן ובן גוריון מצד אחד וז‘בוטינסקי מצד שני אינם תופסים זאת, הוא לחפש דרך להידברות עם היטלר – כדי לפנות את יהודי אירופה לארץ-ישראל“.‏

בהשראת אותה תפיסת עולם, כתב שטרן  מכתב לכבוד ”מר היטלר“, אותו העביר שליחו נפתלי לובינצ‘יק לנציג הנאצי בלבנון אוטו ורנר פון-הנטיג, ובו הופיעו הסעיפים הבאים:

(א) תיתכן שותפות אינטרסים בין מגמות ”הסדר החדש“ באירופה לפי התפיסה הגרמנית והשאיפות הלאומיות האמיתיות של העם היהודי המיוצגות ע“י האצ“ל בישראל;‏
(ב) ייתכן שיתוף פעולה בין גרמניה החדשה ותנועת העברים הלאומית-עממית המתחדשת;‏
(ג) הקמת מדינת היהודים ההיסטורית, על יסוד טוטאליטרי, הקשורה ביחסי ברית עם הרייך הגרמני, תואמת את עניין שמירתן וחיזוקן של עמדות הכוח.

זה לא נגמר כאן.
בהסכם הופיעה אמירה מפורשת כי פינוי היהודים מיבשת אירופה שגרמניה שואפת לבצע כחלק אינטגראלי מ“סדר חדש באירופה“ ייתכן רק בארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים.‏
בשל תפיסתם של שטרן ואלדד, האצ“ל בישראל הציע לכרות אמנה בינו לבין הרייך השלישי, שתתבסס ”על הגישה האוהדת של ממשלת הרייך ומוסדותיו“ כלפי פעילות ציונית בתוך גרמניה וכלפי תוכניות ההגירה הציוניות.‏
סעיף אחר גרס כי ”ייתכן שיתוף פעולה בין גרמניה החדשה והתנועה העברית הלאומית-עממית המתחדשת“‏
הסעיף המזעזע ביותר אמר כי ”כבר בשלב ההכנה תחזק השתתפותה ”הבלתי ישירה“ של תנועת השחרור העברית ב“סדר החדש“, את היסודות המוסריים שלו בעיני האנושות כולה“.

זהו ישראל אלדד, זוהי תפיסת עולמו.
לאחר קום המדינה ניקה הימין הישראלי המרכזי, בראשות בגין, את ארגון הלח“י מפשעיו בשנותיו של יאיר. באותן שנים, 1940-1942, האצ“ל המקורי תקף במילים קשות ביותר את ארגונו של שטרן, כשבמכתב שנשלח על-ידי אחד מבכירי הארגון נאמר כי

”זה ברור שיאיר מקווה להיות סגן המושל על היהודים בשכר התקשרותו ברגע שהגרמנים יפלשו הנה. הוא שוכח רק דבר אחד, עד כמה אפשר לסמוך על הבטחות הגרמנים בכלל. בינתיים הודיע כבר רדיו ברלין שהיהודים בארץ כבר נכנעו לגרמנים, ושהיהודים מתפללים לכניסת הגרמנים הנה. אני רק מחפש את ההיגיון בכל העניין הזה ולא יכול למצוא אותו. אני למשל לא יכול להבין ולתפוס מה יהיה המצב הזמן של מהומות ערביות כאן. הרי המהומות מתעוררות רק בהשפעת הכסף והנשק הגרמנים. אם גם הפלג (האצ”ל בישראל, כלומר הלח“י) מקושר לציר יוצר שהם בני ברית טבעיים של המופתי וכנופייתו”.

למה בשלב מאוחר יותר החליט בגין להעלות על נס את זכרו של ”יאיר“ שטרן, שחוסל על ידי הבריטים בטרם הספיק לבצע ולו פעולה אחת עמה הסכים ארגון האצ“ל המקורי? כיצד הפך ישראל שייב-אלדד לאחד מחשובי סמלי ההתנגדות? אלו שאלות שגם אותן אני מנסה לבחון עכשיו, ועדיין לא גיבשתי להן תשובה מלאה.

ולמה כל הסיפור הזה דווקא לפני פסח?
כי את הקישור לפסח עשה דווקא אריה אלדד, ביודעו כי הציבור בארץ כיום יסתפק בהערצה לאביו, עקב היותו חבר לח“י - ומשום כך לוחם מחתרת ימני-לאומני - מבלי להכיר את הגותו ודעותיו האמיתיות.
כי עצם האזכור של הלח“י, לצד אמירה לוחמנית נגד בריטניה של ימינו (“הבריטים כלבים“, אכן רטוריקה מרשימה), וקישור לפסח - החג בו אנו כידוע חוגגים את חירותנו - מספק לאלדד עוד כמה נקודות זכות בקרב קהל הטוקבקיסטים.

אבל את ההיסטוריה צריך להכיר לעומק, ולא רק במסגרות שטחיות של ימין ושמאל, או להבדיל ההגנה, האצ“ל והלח“י. אם אריה אלדד רוצה להעלות על נס את האידיאולוגיה ותפיסת העולם של אביו, הציבור צריך לדעת את האמת על אותה תפיסת עולם.

פסח שמח וחופשי,
יובל