תקציר האירועים, כי עוד לא התייחסתי אליהם כאן:
תנועת ימין עד ימין-קיצוני בשם ”אם תרצו“ (די עם השקר על תנועת מרכז ציונית א-פוליטית, אני מכיר את התנועה הזאת מימי הולדתה בקמפוס הר הצופים) כתבה דו“ח ”מקיף“ על המובאות בדו“ח גולדסטון, ומצאה כי 92% מהמובאות המבקרות את צה“ל ומקורן בישראל, הגיעו מאירגונים הממומנים ע“י הקרן החדשה לישראל.
הדו“ח זכה לפולו-אפ מפרגן ומפנק בביטאון הממסדי של ישראל, ”מעריב“, ואחריו החל מסע הסתה והכפשה של יו“ר הקרן החדשה לישראל, נעמי חזן, שכלל שלטי חוצות שלה עם קרן על הראש והפגנות מול ביתה כאשר פעילי ”אם תרצו“ מחופשים לפעילי חמאס ומחזיקים שלטים בסגנון ”אוהבים את נעמי חזן, שונאים את צה“ל“.
אני יכול להתחיל ולהפריך את הדו“ח המגוחך הזה, לשמחתי זה כבר נעשה בכישרון רב. נמרוד אבישר, בלוגר שאודה כי מעצבן אותי לא מעט, בהיותו הרבה-יותר-שמאלני-ממני, אבל עדיין בלוגר שאני קורא באדיקות, עשה זאת היטב וחסך לכולנו הרבה מאוד עבודה. וכל מי שממהר להכתיר את הדו“ח של ”אם תרצו“ כהישג האקדמי והציוני של השנה מוכרח לקרוא גם את הפוסט של נמרוד בנושא.

חשוב לי לציין את הפוסט הזה, ואת העובדה שאני ממשיך לקרוא בלוג שאני לא מסכים עם 4 מתוך כל 5 פוסטים שמופיעים בו, גם כדי להדגיש נקודה נוספת. אני לא מטומטם (אני לפחות חושב שאני לא כזה), וציבור הסטודנטים שמגיע להרצאות באוניברסיטה הוא לא כזה מטומטם כמו שתנועת ”אם תרצו“, שצוברת עכשיו גל פופולאריות של כל הפטריוטים הגדולים בעיני עצמם, מנסה לשכנע אותנו.

אף אחד לא ייהפך לעוכר ישראל בגלל שהוא ישמע את פרופסור משה צימרמן, היסטוריון ענק שאני גאה ללמוד בסמינר שלו, אומר פעם אחת בסמסטר ”ובהאג יישפטו גם פושעי המלחמה ממבצע עופרת יצוקה בעזה“. פרופסור צימרמן גם לא יגרום לי לא להניף דגל ישראל במרפסת דירתי בירושלים.
להבדיל, מהצד השני, פרופסור שלמה אהרונסון, עוד היסטוריון דגול שאני לוקח אצלו סמינר השנה, לא ישנה את הערכתי הרבה לבג“צ ולאהרון ברק גם אם בשיחה חצי-אישית אחרי השיעור הוא יציג לי את דעתו המאוד שלילית על ברק, וישתמש לצורך כך בהתנגדותו של בן גוריון (עוד דמות דגולה בעיניי) לחוקה בישראל.

”המאבק“ של אם תרצו בפוסט ציונות הוא פאשיזם לשמו, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה בתור ציוני גאה, שמאמין בזכות קיומה של מדינת היהודים (ההגדרה של הרצל, ש“אם תרצו“ מבזים את זכרו עם השימוש בדיוקנו), הולך למילואים, משלם מסים ומעודד את מי שאני יכול לשירות משמעותי וקרבי ככל האפשר בצבא ההגנה לישראל.
המאבק הזה, אם יש בו צורך, צריך להתנהל על ידי שכנוע הציבור בחשיבות הציונות - לא על ידי ניסיון הפחדה והקמת ”מלשינון“ נגד מרצים שמעזים להביע עמדה אחרת. ממתי הציונות היא דת יחידה ורשמית שאסור במדינתנו להגיד מילה נגדה? האם במדינה כזו אנו רוצים לחיות?
המדינות החזקות בעולם, שנשארות חזקות לאורך דורות על גבי דורות (ולא לזמן מוגבל) ומצב תושביהן הוא הטוב בעולם (אם כי לא מושלם), הן מדינות בהן חופש הביטוי הוא זכות שאין לפגוע בה. בארצות-הברית של אמריקה אתה יכול לדבר נגד זכותה של המדינה להתקיים. גם נאצים, רחמנא ליצלן, יכולים לערוך בה מצעדים. האם זה פגע בעצם קיומה של ארצות-הברית? האם בתנועת ”אם תרצו“ יכולים לטעון שבמדינות בהן השתקת העמדות המנוגדות לעמדת הממשל היא בסיס קיומה של המדינה, כמו גרמניה הנאצית בעבר או איראן החומייניסטית כיום, המצב הוא טוב יותר?

”אם תרצו“ לא יכולה להציג את עצמה כארגון מרכז, כאשר יושב-הראש שלה, רונן שובל מתראיין לערוץ 7 ומסביר שתנועתו הפיקה לקחים מכישלון ”תא כתום“ שהוא עמד בראשו בשנת 2005, וכעת מנסה לכוון למכנה משותף רחב יותר שימשוך יותר תומכים. הוא בעצמו מודה שההבדל הוא שיווקי נטו.
היא לא יכולה לתקוף את אירגוני הקרן החדשה לישראל על מקורות המימון שלה (יהודים בארצות-הברית, אם תהיתם) כשהיא ממומנת ע“י שונא ישראל כג‘ון הייגי, שרואה את היטלר כשליח האל ואת גורלם של כלל היהודים להתנצר או להיות מושמדים.

עם כל רגשות הקיפוח של הימין, הימין הוא השולט על השיח הציבורי. לשמאל יש 16 מנדטים בכנסת. זהו השמאל שכל כך מאיים על ”אם תרצו“ ושהביא את התנועה הזו לצאת בקמפיין הסתה מכוער נגד נעמי חזן, ושכלל הפגנה שלא נראתה כאן מאז רצח רבין.
מרבית הציבור כיום מגדיר עצמו כציוני, רק שהוא לא ממש יודע מהי ציונות, והדבר החשוב מבחינתו הוא שצריך להכנס בערבים. למשבצת הזו בדיוק ”אם תרצו“ מצליחים להכנס. הם לא ארגון אלטרנטיבי, ובטח לא תנועת מרכז. הם בדיוק מה שהרוב רוצה לשמוע, והם יודעים להשמיע את זה. זה בערך הדבר היחיד שאני יכול להעריך באותם חבר‘ה - הם גאונים אסטרטגיים, או לפחות מקבלים ייעוץ מגאונים כאלה. הם יודעים איך למשוך הרבה מאוד אנשים שהדעות שלהם רחוקות מדעות התנועה כמרחק שמיים מארץ.

בימים האחרונים מנסה תנועת ”אם תרצו“ לעשות ספין-נגדי ולטעון שהטענות נגדה מקורן בניסיון השתקה מכוער של השמאל. הטיעון הזה הוא הרבה יותר ממגוחך, כאשר הוא מגיע מתנועה ששמה לה למטרה להשתיק כל ניסיון שיח שמבקר את מדיניות הביטחון הישראלית (אבל רק משמאל, כי כמובן שמותר לבקר מימין ולטעון שלא נותנים לצה“ל לפעול מספיק). ”אם תרצו“ לא טענה כי הציטטות של ארגוני השמאל המובאות בדו“ח גולדסטון הן שקריות ולא הוכיחה דבר בנידון - היא בעצם אמרה ”הם הלשינו עלינו“, וזה מספיק כדי להפוך את הדו“ח של התנועה לדו“ח ”רציני“ ו“נשכני“, בפי בן כספית.
כל מי שקונה את הטענות של אם תרצו, צריך לשאול את עצמו האם הוא באמת מאמין שביקורת משמאל נגד מדיניות הביטחון הישראלית ונגד פעולות מסויימות של צה“ל היא אסורה בתכלית האיסור, אבל מותר לבקר את צה“ל על כך שלא הציב גדר נגד מוקשים ברמת הגולן והביא לפציעת שני ילדים, מותר לבקר את משרד התחבורה על כבישים לא בטיחותיים, מותר לבקר את המדינה על אזלת ידה בטיפול בניצולי השואה ומותר לבקר את המשטרה על הטיפול הכושל בפשיעה, הכל מותר עקב היותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון, אבל עלינו להפסיק ברגע שמדובר בביקורת על צה“ל משמאל?
כי אם כן, הרי שכרגע ויתרתם על הגדרתנו כדמוקרטיה.

שבוע טוב,
יובל