יובלוג

הראיון המביך שהעניק סגן שר-החוץ הלא-יוצלח שלנו, דני אילון, לעיתון א-שרק אל אווסט, והאהדה הלא-ברורה לה דבריו זכו בקרב מגיבים ימניים, מוכיחים שוב שאתה יכול להגיד את כל הדברים הכי לא ציוניים שאפשר להעלות על הדעת - אבל להגיד אותם בקונטקסט כוחני, בנימה מתלהמת ו“לא מתפשרת“, ובסוף לצאת הכי ציוני, לאומי ושומר-על-כבוד-האומה שאפשר להעלות על הדעת. אילון כבר הוכיח שאסור להתעסק איתנו ושאנחנו מסוגלים להושיב את האויבים שלנו על כיסא נמוך יותר, והוא שוב מראה להם מה זה.
בראיון אחד ל‘א-שארק אל-אווסט‘, עיתון ערבי בולט המתפרסם בלונדון, ושבהחלט יכול להוביל לפולו-אפ בעיתונים אנגליים בולטים בשפה האנגלית, הצליח אילון לפלוט שתי אמירות שעשויות לפגוע בישראל הרבה יותר מכל דו“ח גולדסטון עליו ארצות-הברית יכולה להטיל וטו.
1. אמירה שמשווה בין זכותה של ישראל לבנות בהתנחלויות (זכות שישראל מתעקשת עליה לאורך שנים, ומצהירה שהיא תמשיך בה לאחר ההקפאה, ולמעשה ממשיכה בה בחלק מההתנחלויות גם במהלך ההקפאה) לבין זכות השיבה של הפלשתינים.
2. אמירה לפיה יש לספח את המשולש - אזור ריבוני ואסטרטגי חשוב למדינת ישראל (ואני בכלל לא נכנס כאן לעניין זכותם של אזרחי מדינת ישראל החיים במשולש להישאר במדינה בה הם אזרחים כעת, או לשאלת תושבי האזור היהודים בקציר, חריש ועוד) המחבר בין מרכז המדינה לעמק יזרעאל וחלקים מהגליל התחתון - למדינה הפלשתינית העתידית.

את האמירה הראשונה אפילו אין צורך להסביר. הקביעה כי הזכות היהודית לבנייה בשטחים היא דומה לזכות הפלשתינית לדרוש את שיבת הפליטים לתוך מדינת ישראל, יכולה להוביל את מדינת ישראל לכל כך הרבה בעיות שקצרה היריעה מלתארן. אין אדם ציוני, גם בשמאל הציוני, שתומך ברעיון הזה - ולשמחתנו מרבית העולם המערבי יודע שלא ניתן לדרוש מישראל לחסל את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית (או לפחות בחלק הראשון של המשוואה - כמדינה יהודית) על-ידי הכנסת מליוני פלשתינים שישנו לחלוטין את מאזן הכוחות במדינה. מה עושה דני שובבני? מזכיר את הנושא הבעייתי לעולם כולו, על ידי ראיון לעיתון ערבי. העיקר שהקרן החדשה לישראל לא תממן את עמותת זוכרות, שכבר שנים מנסה, ללא הצלחה לשמחתנו, להעלות את הנושא לסדר היום הישראלי.

האמירה השנייה היא קשה קצת יותר, ושוב - אני אתייחס אליה אך ורק מהזווית היהודית-ישראלית האינטרסנטית לחלוטין, מבלי לגעת בנושא זכויותיהם של האזרחים הערבים באזור - שגם הוא חשוב בעיניי. הנושא קשה, משום שהציבור הישראלי מסיבה לא ברורה חושב כי יהיה הגיוני לוותר על אזור ריבוני חשוב, המקשר בין מרכז הארץ לצפונה, רק משום שחיים בו בעיקר ערבים - ומתרץ זאת בעובדה שכעת עם כביש 6 הנמתח צפונה זה אפילו פחות בעייתי. כלומר פיתוח התשתיות, המאפשר לתושבי הפריפריה לקצר את דרכם למרכז (וחלילה מפיתוח הפריפריה, שזה חשוב הרבה יותר מאשר קישור הפריפריה למרכז), מאפשר לנו לקצץ בשטחי המדינה החיוניים - פשוט משום שאין לנו בהם צורך אמיתי כאשר הם לא משרתים אותנו באופן מיידי.
האמירה של דני איילון בעייתית עוד יותר כאשר לקורא המערבי מתגלה העובדה שמדינת ישראל רואה עצמה כמדינה יהודית בלבד, ולא יהודית דמוקרטית, אשר מעדיפה לוותר על אזרחיה הלא-יהודים. כל התפיסה של המדינה כדמוקרטית נעלמת כאן, כאשר הקורא האנגלי, הצרפתי או הספרדי קורא את אמירותיו של סגן שר החוץ - אשר נראה כמנהל את המשרד בפועל - ומבין ממנו שמדינת ישראל, גם אם אין זה נכון באופן רשמי ומייצג את דעות ”ישראל ביתנו“ בלבד, מעדיפה לצמצם את מספר אזרחיה הערבים.

והאמת שבכל מדינה מתוקנת הייתי קם מחר (ראשון) בבוקר, פותח את העיתון ומגלה שסגן שר החוץ פוטר בשל אמירותיו אשר מנוגדות באופן מוחלט לאינטרס הבסיסי של המדינה אותה הוא מייצג ומכספי משלם המסים שלה הוא מתפרנס, ובשל אמירותיו האנטי-דמוקרטיות (ובתחום זה בקושי נגעתי כאן) כלפי אזרחי המדינה. אבל למה אני מצפה? ראש הממשלה שלנו כבר מזמן לא מתנהג כמנהיג אמיתי שאמור להוביל את הספינה, ובמקום זה הוא מתעסק בשמירה על הממשלה שלו ובוויתור כמעט לכל גחמה שהיא מקרב שותפותיו הקואליציוניות. גם הראיון הזה ייעלם בקרוב בתהומות השכחה של כולנו.
שבוע טוב,
יובל