שישי 12 מרץ2010
16:59
ממשלת ישראל הנוכחית, מאז השבעתה, עסוקה בעיקר בעשיית כלום. אין איש במדינה שיכול להצביע על התקדמות כלשהי - ביטחונית, מדינית, חינוכית, מדעית-אקדמית, או אפילו ספורטיבית. אין התקדמות בפיתוח תשתיות (מה שכן, ההצהרות בתחום בהחלט עלו מדרגה בזכות ביבי ושר התחבורה שלו). מצב מערכת הבריאות בכי רע ובין כל שרי הממשלה המנופחת בתולדות ישראל אין איש שרוצה לקחת על עצמו את התפקיד - מלבד הצדיק היחיד בסדום, חסיד גור יעקב ליצמן, שלקח על עצמו את תפקיד סגן השר, וגם מתפקיד זה מוכיח ליתר שרי הממשלה הלא מתפקדים איך מזיזים דברים. לטובת המגזר שלו ועל חשבון חולי הסרטן, אבל לפחות הוא עושה משהו ומוכיח שזה אפשרי.
למה כל ההקדמה הזאת? כי ביבי מתרץ את אי העשייה שלו, את הכניעה המבישה לתכתיבים החרדיים ואת החתירה ל“אחדות“ מזוייפת בכך שישראל נמצאת כיום יותר מתמיד בסכנה קיומית, מכיוון איראן המתגרענת, ויש צורך בממשלה חזקה שתדע לעמוד באיום.
אז יש לנו ממשלה ימנית-קיצונית רחבה (עם מנהיג סוציאל-דמוקרטי ממגדלי אקירוב כעלה תאנה) וכעת אפשר להתכונן למאבק באיראן.
ביבי, בתור אדם שמבין דבר או שניים בדיפלומטיה, יודע שעל מנת לעמוד באיזשהו אתגר מלחמתי מול איראן ישראל חייבת את ארצות-הברית ומדינות המערב לצידה. ישראל חייבת לשמור על בעלת בריתה, שלמרות הכל היא עדיין הגורם החזק ביותר בעולם. לישראל אין סיכוי בלעדיה.
המינוי של אביגדור ליברמן לשר חוץ הוא כשלעצמו הוכחה לחוסר כשירותו של נתניהו להנהיג, אבל מכיוון שהטיעון הזה עדיין לא משכנע מספיק את הישראלים הבטוחים בצדקתם התמידית (ובאנטישמיות הנצחית של הגויים), נאלץ להסתפק באירועים אקטואליים מפעם לפעם שיזכירו את חוסר יכולתו של ביבי לתפקד כראש ממשלת ישראל.
כי למרות שביבי טוען לסכנה קיומית לעם היהודי בארצו, ומודע לחשיבות הקשרים עם ארצות-הברית, ההודעה על הבנייה ברמת-שלמה, שכונה שהיא אכן בקונצנזוס אצלנו אבל עדיין לא הוסדרה מבחינה מדינית (אבל זה בסדר, ביבי אמר שהוא מקווה להגיע להסדר במו“מ הקרוב, אז אני רגוע) יצאה דווקא בזמן ביקורו של סגן נשיא ארה“ב. מיד החלו התירוצים.
ביבי לא ידע. אלי ישי לא ידע. היה מדובר בישיבה רגילה של הועדה המחוזית ירושלים, ובמקרה ההודעה יצאה עכשיו. חוץ מזה, אם היא הייתה יוצאת לפני שבוע או עוד שבוע זה היה יותר טוב?
תחסכו מאיתנו את התירוצים.
אם הסכנה מכיוון איראן היא קיומית ברמה של שואה נוספת, ואם ברור לכולם שעל מנת לעמוד מול הסכנה הזאת יש צורך ביחסים הדוקים עם ארצות-הברית, ובכל זאת יצאה עכשיו ההודעה הזו, שלכולם היה ברור איזה תגובות היא תגרור - כולנו זוכרים את משבר הבניה בגילֹה מלפני כמה חודשים - יש רק מסקנה אחת. אין מנהיג בישראל. ביבי לא כשיר להנהיג, לא עיירה קטנה במדינת שדה בארצות-הברית ובטח לא מדינה מסובכת כמדינת ישראל.
כי אם ביבי ידע על ההודעה, אז הוא לא מחובר למציאות. או לפחות לא למציאות הנובעת מהתובנות המעמיקות בדבר הסכנה של איראן המתגרענת.
ואם ביבי לא ידע על ההודעה, אזי הוא אכן לא מנהיג - כי הוא לא דאג שמישהו יבהיר לחברי הועדה המחוזית בירושלים שהמדינה בסכנה קיומית, וכעת, בזמן הקרוב, יש צורך לסתום את הפה ולהבין שיש דברים יותר חשובים מהרחבת שכונה חרדית בצפון הבירה.
ואם ישנה אופציה שלישית, לפיה ביבי כן ביקש משר הפנים שידאג לשקט בגזרה, אבל שר הפנים בכל זאת פעל בניגוד לדעתו - אזי יקום ראש הממשלה ויפטר את אלי ישי מתפקידו, ויפטור אותנו מתפקודו, וייתן איזה שבריר של אמונה שעדיין יש מנהיג בישראל.
אבל למה כבר אפשר לצפות.
יובל
מרץ 12, 2010 בשעה 21:56 לערוך
יודע שזה לא לחלוטין נושא הפוסט, אבל אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק לעשות שימוש במושג ”קונצנזוס ישראלי“. עצם זה שדבר מה נחשב כ“קונצנזוס ישראלי“ - קרי, משהו שהישראלים, או רובם, הסכימו עליו בינם לבין עצמם - לא מעניק לאותו דבר נשוא ”הקונצנזוס“ כל תוקף במישור יחסינו עם שכנינו. מה שאתה מתכוון אליו אולי זה ”קו אדום במו“מ“, זה כבר משהו אחר.
למשל, אריאל יכולה להיות ב“קונצנזוס“ הישראלי עד מחר, אבל אף אחד בעולם לא מכיר בלגיטימיות שלה. אם אנחנו רוצים להתקדם לאנשהו צריך להבין שקונצנזוס צריך לבנות עם הצד שכנגד.
מרץ 13, 2010 בשעה 0:44 לערוך
אליאב - אריאל היא לא קונצנזוס ישראלי, יש עליה הסכמה רחבה יותר מאשר על קדומים (למרות שהמיקום דומה יחסית), אבל היא עדיין לא בקונצנזוס. שכונות יהודיות מובהקות מעבר לקו הירוק בירושלים הן כן בקונצנזוס (וכשאני שכונות יהודיות מובהקות כמובן שאני לא מדבר על מקרים כמו שייח ג‘ראח או סילוואן).
האם צריך להחליף את ההמשגה? אולי, אבל זה פחות חשוב למו“מ בעיניי.
מרץ 14, 2010 בשעה 7:07 לערוך
בארור שהמדינה מצויה ברגרסיה תרבותית עזה [לצד פריחה-גם של האוונגארד] במיין סטרים וברחוב.
העניין הוא, שלהשמיד את ת‘’א, או להפציץ את חנויות גאפ, או את מרכז שידורי קשת המבחילים-זהו אינו הפתרון.
הפתרון לענ’‘ד הוא ליצור אלארנטיבה חברתית, ציונית מאוד וחברתית מאוד, סטייל גדולי האומה שלנו [ביבי, ברק, אלי ישי, יורם מרציאנו סתאם] נוסח ברנר, גורדון את בורוכוב, הרצל ו/או אחד העם, ואפילו ז‘בוטינסקי ודרומה.
אם לא ניצור חברה אוהבת ומלאת אחווה, לא נוכל להתמודד, לא עם תרבות הרפש של ערוץ 2 , ולא עם ההקצנה הדתית והלאומנית של ש‘’ס, החרדים והקיצונים בשם הדת.
השאלה היא עם עד שאנו נגיע לפוליטיקה, לא יחריבו את התרבות עם ’תכנית ההקפאה הרוחנית‘ של הפוליטיקה הנוכחית.
אקווה שהשינוי יבוא מהשטח.
אין ספק ש‘מירושלים תצא תורה‘, ובת‘’א ימשיכו להפגין למען אחוות עמים